‫די חסידישע פרשה‬ ‫מאמרים על פרשיות השבוע ומועדי השנה‬ ‫מלוקטים מספרי תורה אור ולקוטי תורה‬

‫ד״ה ואכלתם אכול‬

‫ביאור ענין הסעודה דלעתיד לבוא‬ ‫יו"ל לש“פ צו ה'תשע"ב‬ ‫מחולק לסעיפים עם פיסוק מלא‪,‬‬ ‫בהוספת ביאורים‪ ,‬פיענוחים‪ ,‬הערות וציונים‬

‫שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושתים לבריאה‬ ‫שנת המאתיים להסתלקות‪-‬הילולא של כ“ק אדמו“ר הזקן‬

310-938-4016 ‫להזמין או להקדיש את הגליונות הבאים או לשלוח הערות נא ליצור קשר עם לוי געלב‬ [email protected] ‫או באימייל‬

To receive by email or to sponsor (weekly or maamar in sefer), please call 310-938-4016, or email [email protected] :‫נדפס באדיבות‬ The Print House 538 Johnson Ave. Brooklyn, NY 11237 718-628-6700

‫ב"ה‪.‬‬

‫פתח דבר‬ ‫לקראת שבת פרשת צו‪ ,‬הננו מתכבדים להגיש לקהל שוחרי התורה ולומדי'‪ ,‬את הקונטרס 'די‬ ‫חסידישע פרשה'‪ ,‬והוא פירוש וביאור על המאמרים דפרשיות השבוע ומועדי השנה מלוקטים מספרי תורה‬ ‫אור ולקוטי תורה‪ .‬ומטרתו להקל בלימוד ה'חסידישע פרשה' בכל שבוע‪.‬‬ ‫וזאת למודעי אשר בכדי להקל על הלומד והמעיין‪ ,‬הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ נדפסו בתור הערות‬ ‫בשולי הגליון ולא במקומם בגוף המאמר‪.‬‬ ‫***‬ ‫ויה"ר שנזכה לקיום היעוד "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"‪ ,‬ונזכה לשמוע תורה‬ ‫חדשה‪" ,‬תורה חדשה מאיתי תצא"‪ ,‬במהרה בימינו ותיכף ומיד ממש‪.‬‬ ‫בברכת שבתא טבא‪,‬‬ ‫עורך ראשי לוי געלב‬ ‫ד' ניסן‪ ,‬תשע"ב‬ ‫מאתיים שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן‬

‫מאמר ד"ה‬

‫ואכלתם אכול‬ ‫לקוטי תורה פ' צו דף ז‬

‫‪6‬‬

‫ב‪.‬ה‪ .‬לקו"ת פ' צו‪ ,‬ד"ה ואכלתם אכול וגו' ]ז‪ ,‬א – ח‪ ,‬ב[‬ ‫פרק א‬ ‫ביאור הכוונה הפנימית באכילת האדם‬

‫"ַו ֲא ַכ ְל ֶתּם ָאכוֹל ְו ָשבוֹ ַע‪ְ ,‬ו ִה ַל ְל ֶתּם ֶאת ֵשם‬ ‫ה׳ ֶאלֹ ֵהי ֶכם ַא ֶשר ָע ָשה ִע ָמ ֶכם ְל ַה ְפ ִליא‪,‬‬ ‫ְולֹא יֵבוֹשוּ ַע ִמי ְלעוֹ ָלם"‪.1‬‬ ‫פירוש הכתוב ב פשטות הוא ‪ :‬לעתיד לבוא תאכלו בני‬ ‫ישראל אכילה ושביעה ‪ ,‬רוצה לומר ‪ ,‬לא יחסר הלחם ‪ ,‬ותאכלו‬ ‫עד כדי שביעה ‪ ,‬לא כדרך שאוכלים בימי הרעב רק להחיות‬ ‫את הנפש ‪ .‬ואז תהללו את ה ' אשר עשה עמכם דבר שיש‬ ‫להפליא בו ‪ ,‬כי תהיה אז הברכה בתכלית ‪ .‬ולא יבושו עמי ‪,‬‬ ‫רוצה לומר ‪ ,‬ל א ילכו לגור עוד בארצות העמים מחסרון‬ ‫הלחם ‪ ,‬ולא יסבלו אחר כך את חרפת העמים ובשתם ) ע " פ‬ ‫מצו " ד (‪.‬‬

‫ויש להבין ‪ " :‬אשר לכאורה צריך ביאור גדול ‪ ,‬מהו גודל‬ ‫ההפלאה אשר לעתיד לבוא יהי ' ' ואכלתם אכול ושבוע '‪ ,‬ועד‬ ‫שאומרים על זה ' אשר עשה עמכם להפליא '‪ ,‬שזהו ענין גדול‬ ‫ומופלא ביות ר ‪ ,‬והרי כבר הי ' כן בזמן שבית המקדש הי '‬ ‫קיים ‪ .‬ויתירה מזו ‪ ,‬הרי כתיב ' אם בחוקותי תלכו ואת מצותי‬ ‫תשמרו ועשיתם אותם ‪ ,‬ותתי גשמיכם בעתם גו '‪ ,‬ואכלתם‬ ‫לחמכם לשובע ' גו '‪ ,‬דבכל זמן אשר ' בחוקותי תלכו ' גו ' ] ויתן‬ ‫ה ' לבני ישראל מזון לשובע ‪ ,‬אם כן [ כבר הי ' הענין‬ ‫ד ' ואכלתם לחמ כם לשובע '‪ ,‬ואם כן ‪ ,‬מהו גודל ההפלאה‬ ‫והחידוש שלעתיד לבוא יהי ' ' ואכלתם אכול ושבוע '‪ ,‬עד ] כדי‬ ‫כך [ שעל זה נאמר ' אשר עשה עמכם להפליא ' " ? ) סה " מ‬ ‫תשל " ח ד " ה זה ( ‪.‬‬

‫ובילקוט שם‪" :‬וכשהוא מברך את הצדיקים כופל‬ ‫את ברכתם‪' :‬ואכלתם כו'‪ ,‬ולא יבושו' כו'"‪.‬‬ ‫איתא בילקוט על הפסוק הנ " ל ) סי ' תקלו ( ‪ ' " :‬ואכלתם‬ ‫אכול ושבוע ' – אמר רבי לוי ‪ ,‬אין הקב " ה מקלל הרשעים‬ ‫אלא בבושה ‪ ,‬ולא עוד ‪ ,‬אלא שכופל אותה להם בקללתם ‪,‬‬ ‫שנאמר ) תהלים ו ‪ ,‬יא ( ' יבושו ויבהלו מאד וגו '‪ ,‬ישובו יבושו‬ ‫‪) (1‬ביואל סי׳ ב׳ ]כ"ו[(‬

‫רגע ' ‪ .‬וכשהוא מברך את הצדיקים כופל ברכתם ‪ ,‬שנאמר‬ ‫' ואכלתם אכול וגו ' ]‪ -‬ברכה אחת [ ‪ ,‬ולא יבושו עמי וגו ' ]‪-‬‬ ‫ברכה שניה [ "‪.‬‬ ‫]בכדי להבין את תוכנו הפנימי של המדרש הנ"ל‪,‬‬ ‫ומהו ענין כפל הברכה – מקדים לבאר ענינה‬ ‫הפנימי של האכילה‪ ,‬כנזכר לעיל בהכתוב 'ואכלתם‬ ‫אכול'‪[:‬‬

‫הנה‪ ,‬ענין כוונת האכילה הוא‪:‬‬ ‫" יש להבין ש ו רש כו ו נת האכילה למ ט ה באדם התתתון "‬ ‫) מאה " ז תקס " ז ד " ה זה ע ' רנא (‪.‬‬

‫כלומר ‪ :‬להבין מהי הכוונה הפנימית והתכלית בזה‬ ‫ש קבע הקב " ה טבע בהבריאה אשר האדם צריך לאכול ב כדי‬ ‫להחיות את נפשו ‪ .‬וכן עוד זאת ‪ ,‬להבין מדוע כל הברואים‬ ‫צריכים לאכול כדי להחיות נפשם ‪ ,‬ומדוע לא די להם בהחיות‬ ‫מנ פשם הניתן בהם מתחילת תולדתם ‪ ,‬שהיא גם כן מכניסה‬ ‫בהם חיות רוחני ‪ ,‬אלא שזקוק ים עוד לאכילה גשמית כדי‬ ‫להחיות את נפשם ‪.‬‬ ‫]תחילה יבאר ענין האכילה למעלה אצל המלאכים‪,‬‬ ‫ובזה יבואר גם מהו ענינה באדם שלמטה‪[:‬‬

‫כי יש נשמות ומלאכים בבחינת ההשתלשלות‬ ‫העולמות בריאה יצירה עשיה‪" ,‬ולכבודי בראתיו‬ ‫יצרתיו" כו'‪ ,‬ויש מלאכים דבריאה‪ ,‬ויש מלאכים‬ ‫דיצירה‪ ,‬ויש מלאכים דעשיה‪.‬‬ ‫בהעולמות העליונים יש ג ' מד רגות כלליות ‪ ,‬שהם‬ ‫בריאה ‪ ,‬יצירה ‪ ,‬ועשיה ‪ ,‬וכמרומז בהפסוק ' ולכבודי בראתיו‬ ‫יצרתיו אף עשיתיו '‪ ,‬דקאי על התהוות העולמות העליונים‬ ‫בריאה יצירה ועשיה ‪ .‬ובכל עולם מג ' עולמות א לו יש נשמות‬ ‫ומלאכים ‪ .‬וזהו ענין ג ' מיני המלאכים ‪ :‬שרפים – הם‬ ‫המלאכים דבריאה ‪ ,‬אופנים – דיצירה ‪ ,‬וחיות – דעשיה ‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫והנה‪ ,‬למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך‬ ‫להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית׳‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ולהיות עובדים אותו בכל לבם‪.‬‬ ‫כ מו שתוכן ענין האכילה אצל האדם הו א שעל ידי‬ ‫שאוכל ‪ ,‬ונעשה המאכל דם ובשר כבשרו ‪ ,‬הנה ‪ ,‬בזה נתוסף בו‬ ‫כח לעבוד את ה ' ) בעבודת התפ לה במוחו וליבו ‪ ,‬ובלימוד‬ ‫התורה ( בכח האכילה ההיא ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬שהאכילה מוסיפה בו כח‬ ‫גשמי ‪.‬‬ ‫וכמו כן הוא ענין האכילה אצל המלאכים עליונים ‪ ,‬רק‬ ‫שהמזון שלהם אינו גשמי ‪ ,‬אלא כח רו חני ש מוסיף בהם חיות ‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬מה שנמשך להם כח ועוז רוחני על ידי זה שמשיגם‬ ‫אלקותו ית '‪ ,‬על ידי זה נתוסף בהם כח לעבוד את ה '‬ ‫בעבודתם הפרטית ‪.‬‬

‫ובהשתלשלות המדרגות על ידי ריבוי רבבות‬ ‫ממוצעים‪ ,‬שהם המלאכים שבכל העולמות‪ ,‬שעובר‬ ‫השפע דרך שם וביניהם‪ ,‬ונק׳ ' ְו ָכל ְק ָר ַבי'‪ ,‬שהם‬ ‫בחינת 'קרביים'‪ ,‬שדרך בם עובר השפע והמאכל‪,‬‬ ‫ועל ידי זה נתהוה מזה מאכל גשמי‪.‬‬ ‫והנה ‪ ,‬המ לאכים הם בחי ' שלוחי השפע להוריד את‬ ‫השפע האלקי למטה יותר כדי שיוכל להתהוות ממנו שפע‬ ‫גשמי ‪ .‬כי מאחר שהכל נתהווה מאורו ואלקותו ית '‪ ,‬ו הרי אור‬ ‫זה הוא בבחינת בלי גבול ‪ ,‬לכך לא יתכן שיתהווה ממנו שפע‬ ‫גשמי בעולם הזה ‪ ,‬ש הרי אינו ב ערך ל אור זה לגמרי ‪ .‬אלא‬ ‫בשביל זה האור צריך לירד ולהתצמצם בצמצומים רבים עד‬ ‫ש יהי ' בערך וביכולת שי ת ה ווה ממנו שפע ומאכל גשמי ‪.‬‬

‫וכמאמר רז״ל‪' :‬אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל‬ ‫מלמעלה שמכה בו'‪.‬‬ ‫וזהו גם ענין מה שאמרו רז " ל ‪ ' :‬אין לך עשב מלמטה‬ ‫שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו '‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬ש ל כל עשב ומאכל‬ ‫גשמי למטה יש שורש רוחני למעלה שממנו נמשך חיותו‬ ‫וקיומו ‪ .‬והרי מדברי רז " ל אלו מוכח שישנם מ מוצעים רבים‬ ‫למעלה ) מלאכים ‪ ,‬ומזלות ( ‪ ,‬שדרכם יורד השפע האלקי למטה‬ ‫מטה ‪ ,‬עד שהוא בערך להת הוו ת ממנו שפע גשמי ‪.‬‬ ‫‪ (2‬וכמ״ש ברבות סוף פרשת משפטים ע״פ 'כי שמי בקרבו' – "לפי‬ ‫שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה‪ ,‬שנאמר 'ואתה מחיה את‬ ‫כולם'"‪ -‬ושם המפרשים מסבירים שהפסוק 'כי שמי בקרבו' הוא נתינת טעם‬

‫למה שכתוב 'אל תמר בו'‪ ,‬היינו‪ ,‬שלא יטעו להמיר כבוד ה'‪ ,‬ואמר כי המלאך‬ ‫אין לו מצאיות וקיום אלא בכח ה' המחיה אותו‪ ,‬ולכן אין לטעות בו‪.‬‬

‫ועיין פירוש 'ואתה מחיה' בזהר ח״ב ריש פרשת ואתה תצוה דף‬

‫קע״ט ע״ב‪" :‬אמר רבי יצחק‪ ,‬נהורא עילאה ]‪ -‬ז"א[‪ ,‬ונהורא תתאה ]‪ -‬מלכות[‬ ‫כליל כחדא אקרי 'ואתה' ]בתיבת 'ואתה'‪ ,‬כי 'אתה' הוא שם הנוקבא‪ ,‬והוא"ו‬ ‫הנוספת היא ז"א )שמורה על הששה מדות([‪ .‬כמה דאת אמר 'ואתה מחיה את‬ ‫כולם' ]‪ -‬שבחינת ז"א ונוקבא מהם הוא חיות דכל סדר השתלשלות["‪.‬‬

‫שהמזל הוא כח רוחני‪.‬‬ ‫בחינת המזל הוא השורש ו המקור הרוחני להחיות של‬ ‫ה דברים הגשמיים שבעולם הזה ‪ .‬שכן זהו ענין פירוש תיבת‬ ‫' מזל '‪ ,‬שהוא מלשון ' נוזל ' ) כמ " ש ' נוזל ים מן לבנון ' ( ‪,‬‬ ‫שפירושו הוא העברה והמשכה ‪ .‬ובענינינו ‪ ,‬המזל הוא השורש‬ ‫ו הכח רוחני למעלה שמ מנו ' נוזל ' ונמשך השפעה וחיות‬ ‫רוחני ת אל הדברים הגשמיים למטה ) כמו ב מאמר רז " ל הנ " ל‬ ‫שהעשב הגשמי יש לו מזל למעלה הממשיך בו כח וחיות‬ ‫רוחני ליגדל מקטנות לגדלות (‪.‬‬

‫ו"גבוה מעל גבוה שומר‪ ,‬וגבוהים עליהם"‪ ,‬עד שמגיע‬ ‫בשרש כל השרשים‪ ,‬במלאכים העליונים דבריאה‪,‬‬ ‫שמקבלים כח ועוז מדבר ה׳ ית׳‪ ,‬להיות משיגים‬ ‫באלהות‪.‬‬ ‫יש ריבוי מדריגות ממוצעים למעלה ש בהם ועל ידם‬ ‫יורד ת ההשפעה ה עליונה למטה מטה ‪ .‬וזהו ה פירוש הפנימי‬ ‫במה שכתוב ' גבוה מעל גבוה שומר ‪ ,‬וגבוהים עליהם '‪ ,‬דהיינו ‪,‬‬ ‫שיש ריבוי מדריגות ובחינות ממוצעים למעלה ‪ ,‬מדריגה אחרי‬ ‫מדריגה ) ' גבוה מעל גבוה ' ( ‪ ,‬כדי שת רד ההשפעה ה אלקית‬ ‫מלמעלה מעלה עד למטה מטה עד שתתלבש בשפע גשמי ‪.‬‬ ‫המלאכים שבעולם הבריאה ) שרפים ( הם המדריגה‬ ‫הגבוה ביותר מבין המלאכים ‪ ,‬והם כלים ואמצעים כדי‬ ‫להעביר ולהמשיך את ההשפעה האלקית למטה ‪ .‬ו הם מקבלים‬ ‫את ה הארה ה אלקית לא ממלאך אחר שלמעלה מהם ‪ ,‬אלא‬ ‫מבחי ' דבר ה '‪ ,‬שהוא השורש הראשון לכל החיות שבעולם‬ ‫הזה ‪ ,‬והמלאכים דבריאה מקבלים חיות זה ומורידים אותה‬ ‫למטה אל המלאכים דיצירה ‪ ,‬ומהם אל המלאכים דעשיה ‪,‬‬ ‫ומהם אל בחי ' המזל העליון כנ " ל ‪ ,‬שהוא השורש ה רוחני‬ ‫הקרוב ביותר אל הדבר גשמי שהוא מחי ' ‪.‬‬

‫ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי‪.‬‬ ‫ומהמלאכים העליונים נשתלשל ונתהווה המאכל ה גשמי‬ ‫אחרי כמה ריבוי ירידות וצמצומים באורו ית '‪ ,‬על ידי כל‬ ‫הממוצעים הנ " ל ) על ידי המלאכים שבכל עולם ‪ ,‬ואחר כך‬ ‫דרך בחינת המזל ‪ ,‬ומזה להמאכל הגשמי ( ‪.‬‬

‫שמבחינת 'פני שור' שבמרכבה – שהם מלאכים‬ ‫שמבחינת גבורה – נמשך למטה נפש הבהמות‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬מבחינת ' פני שור ' שבמרכבה העליונה נמשך‬ ‫למטה – אחרי כמה ירידות וצמצומים הנ " ל – הנפש המחיה‬ ‫את הבהמות ‪.‬‬

‫ומבחינת 'פני נשר' נמשכו העופות כו׳‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫מבחינת ' פני נשר ' שבמרכבה נמשכו נפשות העופות‬ ‫הגשמיים ‪.‬‬

‫וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים‪,‬‬ ‫אזי‪ ,‬בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה‬ ‫‪3‬‬ ‫גם כן ברכת השנה וכל מיני תבואתה‪.‬‬ ‫כאשר מתגלה אלקותו ית ' – שהוא המזון רוחני הנ " ל –‬ ‫אל המלאכים ‪ ,‬אזי ‪ ,‬מאחר שבהשורש ו ה מקור לכל המאכלים‬ ‫הגשמיים ישנו גילוי אלקות ‪ ,‬לכן ‪ ,‬מצד גילוי זה למעלה ‪ ,‬על‬ ‫ידי השתלשלות ויריד ת המדרגו ת מתגלה למטה גם כן ברכת‬ ‫השנה וכל מיני תבואתה בריבוי שפע וטוב ‪.‬‬ ‫]לסיכום‪ :‬בכדי להחיות את המאכלים הגשמיים‬ ‫בחיות גשמי בעולם הזה צריך אורו ית' לירד על ידי‬ ‫ריבוי צמצומים מדרגה אחר מדרגה עד שהחיות‬ ‫האלקית נעשית בערך וביכולת להתלבש ולהחיות‬ ‫את המאכלים הגשמיים‪.‬‬ ‫וסדר ירידת האור אלקי למטה הוא שמתחילה‬ ‫נשפע מאתו ית' אור וגילוי אלקי שמתלבש‬ ‫במלאכים דבריאה‪ ,‬ואחר כך יורד אור וחיות זה‬ ‫למטה יותר להתלבש במלאכים דיצירה‪ ,‬ועד‬ ‫שמתלבש בשורש הרוחני של המאכלים הגשמיים‪,‬‬ ‫שהוא המזל העליון‪ ,‬שממנו 'נוזל' ונמשך חיות‬ ‫אלקי בגשמיות המאכל‪.‬‬ ‫ועל פי ביאור זה בירידת והשתלשלות האור‬ ‫והחיות האלקית למטה להחיות את המאכלים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬יבאר כאן מה שהובא לעיל – הכוונה‬ ‫הפנימית באכילת האדם‪[:‬‬

‫ְו ַה ְמכוָּון בירידה זו‪ ,‬הוא כשיאכל האדם‪ ,‬ששרשו גם‬ ‫כן משם‪ ,‬שיש נשמות דבריאה‪ ,‬והם בבחינת פנימיות‬ ‫‪4‬‬ ‫יותר מן המלאכים‪.‬‬ ‫‪) (3‬ועיין בזהר סוף פרשת מקץ דף ר"ד ע"א וע"ב‪ .‬ודף קצ״ד ע״א‪,‬‬ ‫בענין‪ :‬שני השבע‪ ,‬או ההפך ח״ו"‪ .‬ובזהר פרשת אחרי דף נ"ט ע"ב‪,‬‬ ‫בענין‪ :‬המטר(‬ ‫‪ (4‬וכמ״ש במקום אחר בד״ה 'אני ישנה ולבי ער' ]לקו"ת שה"ש לד‪ ,‬ב[‬ ‫)מבאר ענין מעלת שורש נשמות ישראל שהם מבחינת מחשבה שבמחשבה‪,‬‬ ‫בניגוד לשורש העולמות שהם רק מבחינת דיבור בלבד‪ .‬וכמו במאמר דנשמות‬ ‫ישראל שרשן גם כן משם‪ ,‬שיש נשמות דבריאה כו'‪ ,‬אלא שהם בבחינת‬ ‫פנימיות יותר מהמלאכים(‪" :‬כי 'ישראל עלה במחשבה'‪ ,‬ופי׳ 'עלה במחשבה'‪,‬‬

‫כי יש ג׳ מיני מחשבות‪ ,‬כמ״ש 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם'‪ ,‬לשון רבים‪,‬‬ ‫מחשבה שבמחשבה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שחושב מחשבת שכל והבנה‪ ,‬ודבר שצריך בו עיון‬ ‫הלב‪ .‬ודבור שבמחשבה – שחושב דברים בעלמא שאין בהם רק צירופי אותיות‪,‬‬ ‫ואין מלובש בהם שום שכל והבנה‪ .‬ומעשה שבמחשבה – הוא כח המדמה‪ ,‬שהוא‬ ‫רק דמיון לכל מה שרואה במעשה גשמיות ובפועל ממש‪.‬‬ ‫ו'עלה במחשבה'‪ ,‬היינו‪] ,‬בחינת[ מחשבה שבמחשבה‪ ,‬שהיא מחשבה עליונה‪,‬‬ ‫ושרש התהוות העולמות והתלבשות אור א"ס ב״ה בבחי׳ חכמה וחסד‪ ,‬הוא‬ ‫מבחינת דיבור ואמירה שבמחשבה‪ ,‬כמ״ש 'כי אמרתי עולם' כו׳‪' ,‬ויאמר אלקים‬ ‫יהי אור' כו׳‪ ,‬והן הן צירופי אותיות נמשכות מאור א״ס ב״ה להאציל כלים די'‬ ‫ספירות‪ ,‬כמבואר במ״א‪ .‬ולכן‪ ,‬יש כח בשרש נשמות ישראל‪ ,‬שהוא מבחינת‬ ‫מחשבה שבמחשבה‪ ,‬להמשיך חיות ואור א״ס ב״ה ע״י שבטל ונכלל ממש‬

‫המכוון והתכלית בירידת ההמשכה וההשפעה ה אלקית‬ ‫דרך כל הממוצעים למעלה ) מלאכים דבי " ע ‪ ,‬מזל ( ‪ ,‬הוא עבור‬ ‫אכילת האדם למטה ‪ .‬שכן שורש האד ם למעלה הוא מפנימיות‬ ‫העולמות ) לעומת המלאכים ש שרשם מחיצוניות העולמות ( ‪,‬‬ ‫ועל ידי אכילתו הרי הוא מעלה את ההשפעה המלובשת‬ ‫בהמאכל להכלל בפ נימיות העולמות ‪ ,‬וכפי שיבואר בסמוך‬ ‫ענינה של העלאה זו בפרטיות יותר ‪.‬‬

‫וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל‪ ,‬להיותם‬ ‫מבחינת "אלה המלכים לפני מלך מלך" כו׳‪ ,‬אלא‬ ‫שירדו‪.‬‬ ‫כאשר האדם אוכל את המאכלים הגשמיים ו הם נעשים‬ ‫דם ובשר כבשרו ‪ ,‬אזי הן מוסיפים בו כח ושכל ‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה ‪ ,‬איך יוכל המאכל הגשמי ‪ ,‬שהוא למטה‬ ‫ממדרגת האדם ) שהם בבחינת צומח וחי ( ‪ ,‬ליתן חיות ל אדם ‪,‬‬ ‫שהוא במעלה עליונה יותר ? והלא איפכא מסתברא ‪ ,‬דמאחר‬ ‫שהאדם הוא במדרגה עליונה יותר ‪ ,‬הי ' מסתבר שהחלקים‬ ‫התחתונים של הבריאה יקבלו את חיותם מהאדם ‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא ‪ ,‬דהיות א שר השורש הרוחני של חיות‬ ‫המאכלים הגשמיים ) ו כל הדברים הגשמיים בכלל ( הוא‬ ‫במדריגה עליונה יותר אפילו משורש נפש האדם ‪ ,‬לפיכך ‪,‬‬ ‫בכוחם דוקא ליתן חיות בנפש האדם ‪ .‬וכידוע דשורש כל‬ ‫הדברים הגשמיים הוא למעלה בעולם עליון ורוחני יותר –‬ ‫עולם התהו ‪ ,‬שהוא עולם שמאיר בו אורות גב והים מאד ובלתי‬ ‫מוגבלים ‪ ,‬ו לעומת זאת שורש ומקור האדם הוא מבחינת עולם‬ ‫התיקון ‪ ,‬שהוא עולם יותר נמוך שבו מתגלה הארה אלקית‬ ‫מוגבלת יותר ‪.‬‬ ‫וזהו סוד הכתוב ' אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום‬ ‫לפני מלוך מלך לבני ישראל ' ‪ .‬דעל פי פשטות פסוק זה מדבר‬ ‫ע ל מלכי אדום שמלכו לפני מלכי ישראל ‪ .‬והכוונה הפנימית‬ ‫בזה הי א שקאי על הז ' מדות וספירות עליונות שהיו בעולם‬ ‫התהו שלמע ל ה מעולם התיקון ‪ .‬וזהו שמלכו ' לפני מלוך מלך‬ ‫לבני ישראל '‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬שבמדרגה הם ' לפני ' ומקודם ) למעלה (‬ ‫באלקות‪ ,‬באתערותא דלתתא זו‪ ,‬והוא הוא בבחינת המאכל שמתעכל ונהפך לדם‬ ‫הנפש‪ ,‬וממשיך חיות כו'"‪.‬‬

‫ובד״ה 'מזמור שיר חנוכת הבית' ]לקו"ת פ' ברכה צט‪ ,‬א[ )מבאר שורש‬ ‫המאכל‪ ,‬שהוא מהאור פנימי בחי' 'ממלא כל עלמין'‪ ,‬כפי שמבואר במאמר‬ ‫דידן‪ ,‬דהחיות הנמצא במאכלים גשמיים שרשו למעלה הוא בהאור פנימי‬ ‫היורד מדרגה אחר מדרגה עד שמתלבש בהאמכל גשמי(‪" :‬והנה‪ ,‬מזון‪ ,‬שהוא‬

‫חיות פנימי‪ ,‬נמשך מבחי׳ ממכ״ע‪ ,‬ולכן‪ ,‬יש כמה טעמים וכמה גוונין‪ ,‬כמו מר‬ ‫מתוק כו׳‪ ,‬ורבוי התחלקות פרטי המאכלים‪ .‬היינו‪ ,‬שכל התכללות הי״ס – חסד‬ ‫שבחסד‪ ,‬גבורה שבגבורה כו'‪ .‬ולכן‪ ,‬המזון יש לו כליון מאור פנימי המלובש‬ ‫ומוגבל בכלים כו׳‪ .‬ולכן‪ ,‬הם למטה מתאחדים לאחדים עם האדם בחיות הפנימי‪,‬‬ ‫לפי ששרשו בבחינת 'ממלא כל עלמין'‪ ,‬כח הפועל ]בנפעל[ כו'‪ .‬ולכן‪ ,‬הם יותר‬ ‫בזול‪ ,‬ואינם הכרחים כ״כ במיני מטעמים‪ ,‬שאפשר בפת חריבה כו׳‪ .‬שיכולים‬ ‫לחיות ִמ ַפּת במלח‪ ,‬וגם יכולים לאכול מיני מטעמים‪ ,‬מפני ששרשו מבחינת כח‬ ‫הפועל ]בנפעל[ כו׳‪ ,‬שהוא מבחי׳ גבול וכלי‪ ,‬שמוגבל בכלי‪ ,‬ולכן‪ ,‬גם במזון הוא‬ ‫כן ]‪ -‬שנכנס בהאדם באופן פנימי["‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫מ מדרגת ישראל ‪ .‬כלומר ‪ :‬שבעולם התהו ה יה גילוי אלקי‬ ‫נעלה מאוד ‪ ,‬למעלה מהאור המו גבל דעולם התיקון ) שרש בני‬ ‫ישראל (‪ .‬ו שורש כל הדברים הגשמיים הוא מעולם עליון זה ‪,‬‬ ‫ועל כן ‪ ,‬י ש בכוחם להחיות את נפש האדם ‪ ,‬ששרשו למטה‬ ‫מהם ‪.‬‬ ‫אמנם ‪ ,‬מפני שאור זה של ת ו הו הי ' במדרגה נעלית‬ ‫מאוד ‪ ,‬הרי לא יכל העולם ההוא לסבול אותו ‪ ,‬ובמילא נעשה‬ ‫' שבירת הכלים ' ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬כמו עד " מ אדם המסתכל ישר על‬ ‫אור השמש ‪ ,‬שכלי עיניו מתקלקלים מפני עוצם גילוי ובהירות‬ ‫האור ‪ ,‬ש לא יכולים לסבלו ‪ .‬וכך היה למעלה בעולם התהו ‪,‬‬ ‫שהאור שם הי ' במדרגה גבוה מאד ‪ ,‬למעלה מהתלבשות‬ ‫בכלים שהם בעלי גבול ‪ .‬וזהו מה שכתוב בהמשך הפסוקים‬ ‫' וימלוך וימות ' ע ל כל ז ' מלכי אדום ‪ ,‬דזה מורה על השבירה‬ ‫והנפילה שהיתה שם מחמת גודל מעלת האור ‪ .‬ולכן ‪ ,‬כאשר‬ ‫אורות א לו נפלו עד למטה בעולם הזה ‪ ,‬הרי נפלו למטה ביותר‬ ‫בתוך הדברים הגשמיי ם ‪ ,‬ונראים שהם במדריגה נמוכה יותר‬ ‫ממעלת נפש האדם ‪ .‬אולם מצד שרשם של הדברים הגשמיים‬ ‫הרי הם בעולם הת הו ‪ ,‬ו מצד שורש עליון זה יכולים הם ליתן‬ ‫חיות בנפש האדם ‪.‬‬

‫ועל ידי שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם‬ ‫בבחינת הפנימית‪ ,‬שהוא בחינת 'פני אדם לארבעתן'‪,‬‬ ‫שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן‪ ,‬להיותו מבחינת‬ ‫‪5‬‬ ‫קו האמצעי‪ ,‬שמבריח מן הקצה כו'‪.‬‬ ‫על ידי שהאדם התחתון יאכל אותם הבהמות והעופות‬ ‫הגשמיים לשם שמים ‪ ,‬כדי לעבוד את ה ' בכח האכילה ההיא ‪,‬‬ ‫הרי הוא מעלה את הניצוץ ה אלקי שבהם לשרשם למעלה ‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬מבואר לעיל דשורש החיות של הבהמות‬ ‫ו העופות הגשמיים יורד ונמשך למטה מ ' פני שור ' ו ' פני נשר '‬ ‫שבמרכבה העליונה ) שבעולם הבריאה ‪ ,‬שמקבלת השפעה‬ ‫אלקית מהדבר ה ' כנ " ל ( – הנה ‪ ,‬ש ורש שרשם ) ביחד עם‬ ‫חיות של כל הדברים הגשמיים ( הוא בעולם התהו כפי‬ ‫שנ תבאר לעיל ‪ .‬אך ‪ ,‬שרשם הגלוי הוא ב מרכבה העליונה‬ ‫בעולם הבריאה ‪.‬‬ ‫הנה ‪ ,‬בשרשם ב מרכבה העליונה נאמר עליהם ש ' פני אדם‬ ‫לארבעתן '‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬דכל אחד מהד ' פנים אשר על המרכבה‬ ‫) ' פני שור '‪ ' ,‬פני נשר '‪ ' ,‬פני אריה ' ‪ ' ,‬פני אדם ' ( ‪ ,‬הפנימיות‬ ‫שלו הוא בחינת ה ' פני האדם ' שיש לכל אחד מהן ‪.‬‬ ‫‪ (5‬ועיין מ״ש מזה בד״ה 'כה תברכו את בני ישראל' ]לקו"ת פ' נשא כו‪ ,‬ג[‬ ‫)מבאר ענין שורש נשמות ישראל ואיך שהם מעלים את כל הבריאה מצד‬ ‫שורש זה‪ ,‬כבמאמר דידן(‪" :‬לכך‪ ,‬צריך להתחיל ממטה למעלה בתפלה‪ ,‬והיא‬

‫'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'‪ ,‬עד שמגיע ל'אחד'‪ .‬ועי״ז 'מלאכי‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו' – באדם‪ .‬כי האדם הוא שורש הכל‪ ,‬וכמ״ש 'פני אריה‬ ‫אל הימין‪ ,‬ופני שור מהשמאל כו׳‪ ,‬ודמות פניהם פני אדם' כו׳‪ ,‬שכללותן הוא בחי׳‬ ‫אדם‪ ,‬שהוא הכולל כל הד׳ חיות‪ ,‬וכולם מתעלים בהתעלות נפש האדם‪ ,‬בדבקותה‬ ‫באלקים חיים‪ ,‬לאהבה את ה׳ כו׳"‪.‬‬

‫והענין בזה הוא ‪ :‬בני ישראל הם הכוונה הפנימית של כל‬ ‫הבריאה ‪ ,‬וכדרשת רז " ל על הכתוב ' בראשית ברא אלקים '‪,‬‬ ‫שכל הבריאה נבראה בשביל ב ' דברים הנקראים ' ראשית '‪,‬‬ ‫התורה וישראל ‪ ,‬כמו שנאמר עליהם ' קדש ישראל ל ה ' ראשית‬ ‫תבואתה ' ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬שהמטרה והתכלית של הכל הוא בשביל‬ ‫שבני ישראל יקיימו תורה ומצות וימשיכו אלקות למטה ‪ .‬ולפי‬ ‫זה מובן היטב מדוע הפנימיות של כל הפנים של המרכבה הוא‬ ‫' פני אדם '‪ ,‬שכן ' פני אדם ' הוא השורש ) הגלוי ( דבני ישראל‬ ‫למעלה ‪ ,‬והם הכוונה הפנימית והאמיתית של כל שאר‬ ‫הברואים המושרשים למעלה באחד מ ד ' ה פנים הללו ‪.‬‬ ‫ומכיון שנשמות ישראל הם הפנימיות ותכלית הבריאה ‪,‬‬ ‫לכך ‪ ,‬ביכולתם להעלות את הניצוץ האלקי הנמצא בתוך‬ ‫הדברים הגשמיים לשרשו ) בבחינת הפנימיות ( ‪ ,‬דהיינו ‪,‬‬ ‫למלאות ולהשלים את כוונת בריאתם ‪.‬‬

‫פרק ב‬ ‫עליית הנשמות של עכשיו והתכללותן בהנשמות דלעתיד‬ ‫]אחרי שביאר ענין כוונת האכילה‪ ,‬עתה ימשיך‬ ‫לבאר עוד בענין האכילה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫ונקודת הענין בקיצור היא‪ :‬תוכן ענין האכילה הוא‬ ‫שעל ידה המאכל מתעלה ונכלל למעלה במדרגה‬ ‫הגבוה יותר‪ .‬כמו אצל האדם‪ ,‬דכאשר אוכל הרי‬ ‫הוא מעלה את המאכל להיות נכלל בבחינת אדם‬ ‫)שהוא למעלה מבחי' הצומח וחי שהוא אוכל(‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כמו כן לעתיד לבוא כאשר יתגלו נשמות‬ ‫חדשות גבוהות יותר מהנשמות דעכשיו‪ ,‬הרי אז‬ ‫נשמות הללו 'יאכלו' כביכול ויעלו את הנשמות‬ ‫הנמצאות עתה למדרגה עליונה יותר‪.‬‬ ‫וזהו שממשיך ומבאר להלן‪[:‬‬

‫והנה‪ ,‬כמו שהמלאכים ְד ַע ָתּה נחשבים לבחינת‬ ‫בהמות לגבי הנשמות‪ ,‬כי בשרש שרשן הן מבחי׳‬ ‫בהמות וחיות שבמרכבה ]‪' -‬פני אריה'‪' ,‬פני שור' וכו'[‪,‬‬ ‫שהם בחי׳ מקבלים מן האדם העליון‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬אפילו הנשמות ְד ַע ָתּה לגבי הנשמות שיתגלו‬ ‫לעתיד נקראות גם כן 'בהמות'‪ ,‬כדאיתא ברעיא‬ ‫‪6‬‬ ‫מהימנא‪ ,‬שיש נשמות בחי׳ בהמות כו׳‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫‪) (6‬ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק‬ ‫ז׳‪ .‬וקרוב לסופו בד״ה 'ענין נשמות חדשות'‪ .‬ובמשנת חסידים מסכת‬ ‫'השגת הנשמות'‪ .‬ובהרמ״ז ריש פרשת תולדות גבי 'ועטרותיהם‬ ‫בראשיהם'(‬

‫‪10‬‬

‫כמו שעכשיו המלאכים נחשבים לבחי ' בהמות ומקבלים‬ ‫לגבי מדרגת האדם ‪ ,‬כי שורש האדם למעלה הוא בהאדם‬ ‫העליון שעל הכסא ‪ ,‬שהוא למעלה מבחי ' המלאכים ) כפי‬ ‫שנתבאר לעיל שהביטוי לזה הוא שהאדם הוא תכלית הכוונה‬ ‫] ו במילא למעלה [ של כל הבריאה ‪ ,‬וגם של המלאכים‬ ‫ש למעלה (‪.‬‬ ‫כמו כן לעתיד לבוא ‪ ,‬לגבי הנשמות שיתגלו אז ‪ ,‬יהיו‬ ‫הנשמות שינשם עתה בבחינת בהמות ומקבלים ‪ ,‬כי הם למטה‬ ‫מבחי ' הנשמות שיתגלו אז ‪ ,‬וכפי שממשיך ‪.‬‬

‫ולפיכך‪ ,‬יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות‪.‬‬ ‫ומכיון שכן – שהנשמות כל עכשיו יהיו במדרגת נמוכה‬ ‫יותר מהנשמות הגבוהות דלעתיד – לכן ‪ ,‬יצטרכו גם אלו‬ ‫הנשמות להתעלות וליכלל באותן הנשמות הגבוהות ‪.‬‬ ‫]ומבאר מהו הדרך לעליית הנשמות דעתה על ידי‬ ‫הנשמות דלעתיד‪[:‬‬

‫והיינו‪ ,‬על ידי שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬לויתן ושור הבר‪ ,7‬והצדיקים יאכלו אותם‬ ‫ויעלו לשרשם את המאכלים‪ ,‬כדוגמת שהנשמות‬ ‫דעתה מעלים המאכלים הגשמיים ששרשם‬ ‫‪8‬‬ ‫מהמלאכים‪.‬‬ ‫" ובזה יובן ש ו רש ענין סעודת לויתן ושור הבר שיהי׳‬ ‫לעתיד כידוע ‪ ,‬דלכאורה אין לזה הבנה ‪ :‬למה יצטרכו אז‬ ‫נשמו ת הצדיקים לאכילה גשמי ת כאכיל ת הדג לויתן או שור‬ ‫הבר כ ו '?‬ ‫‪] (7‬ועיין מ״ש מענין לויתן ושור הבר בד״ה 'לויתן זה יצרת לשחק בו'‬ ‫בפרשת שמיני‪ :‬שם מבאר אשר יש ב' מיני צדיקים‪ ,‬א'‪ ,‬הם בחי' לויתן‪,‬‬ ‫שעבודתם הוא בסתר וברוחניות‪ ,‬פירוש‪ ,‬בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים‪,‬‬ ‫ובבחינת עליות‪ ,‬כגון רשב"י‪ .‬והטעם שהם כמו הדג לויתן כי הם כמו הדגים שבים‬ ‫ששטים מקצה העולם ועד קצהו בטיסה אחת‪ .‬והב'‪ ,‬הצדיקים הנקראים 'שור‬ ‫הבר'‪ ,‬שעבודתם הוא בגשמיות לקיים מצות מעשיות‪ ,‬דשור הוא מבחינת שמאל‪,‬‬ ‫כמ"ש 'פני שור מהשמאל'‪ ,‬דזה קאי על ענינים גשמיים והעבודה עם בגשמיות זה‬ ‫העולם‪ ,‬אך‪ ,‬הוא שור 'בר' מלשון מזוכך‪ ,‬שהוא כמו עד"מ השמחה ביו"ט בבשר‬ ‫ויין‪.‬‬ ‫והשייכות והקשר למאמר דידן הוא‪ ,‬דהנשמות דעתה ירדו ויתלבשו בתוך‬ ‫הלויתן ושור הבר כדי שיתעלו למדרגה עליונה יותר על ידי הנשמות דלעתיד‪,‬‬ ‫ובד"ה 'לויתן זה יצרת' מבאר איזה סוג נשמות יתלבשו בבחינת הלויתן‪ ,‬ואיזה‬ ‫בבחי' שור הבר[‬ ‫‪) (8‬וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש‬ ‫בלויתן ושור הבר הגשמיים‪ ,‬ועל ידי אכילת הניצוץ וההארה‪ ,‬יתעלה גם‬ ‫כן השרש‪ ,‬דכהאי גוונה הוא בקרבנות‪ ,‬כמ״ש במקום אחר בד״ה‬ ‫'לבבתני'‪ ,‬שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים‬ ‫ומתרוממים על ידי הקרבן‪ ,‬עליית נפש הבהמה ששרשה לוּ ַקח מהם‬ ‫כו׳‪ ,‬עיין שם ]לקו"ת שה"ש כח‪ ,‬ג[‪" :‬אך‪ ,‬הנה‪ ,‬אמרו רז״ל‪' :‬ג׳ שותפין יש‬

‫באדם' כו'‪ .‬והנה‪ ,‬כמ״כ הוא בבהמה‪ ,‬רק שבאדם הקב״ה נותן בו נשמה‪ ,‬שנשמתו‬ ‫היא חלק אלוה ממעל‪ .‬ובבהמה הנפש היא מבחינת 'פני שור' שבמרכבה‪ ,‬וע״י‬ ‫הקרבן עולה החיות של הנפש ונכלל בשרשו בחיות הקדש"(‬

‫אך ‪ ,‬הנה ‪ ,‬הענין הוא ‪ :‬דאכילה זאת איננה אכילה גשמי ת‬ ‫כלל ‪ ,‬אלא אכילה רוחניו ת ‪ ,‬והוא ענין בחי נת הבירור השני‬ ‫שיהי׳ לעתיד ‪ ,‬אחר בחי נת בירור הראשון ‪.‬‬ ‫כי ‪ ,‬הנה ‪ ,‬נשמו ת של הצדיקי ם שיהיו לעתיד יהיו גבוהי ם‬ ‫הרבה במעלה ומדרגה גם מבחי׳ נשמו ת דעכשיו ‪ ,‬עד שנשמ ות‬ ‫דעכשיו יצטרכו לבא בהם בבחי נת בירור ליכלל בנשמו ת‬ ‫הצדיקי ם דלעתיד ‪ ,‬כמו ענין הבירור דעכשיו בבחי נת ' פני‬ ‫שור ' דמרכבה ‪ ,‬שנכלל ב ' פני אדם ' דעכשיו כנ״ל ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬כמו‬ ‫אכיל ת האדם למטה מזון מאכל הגשמי כו׳ " ) מאה " ז שם ע '‬ ‫רנב (‪.‬‬

‫והטעם הוא‪:‬‬ ‫" והנה ‪ ,‬יש להבין הטעם לזה למה יהי׳ לעתיד נשמו ת‬ ‫גבוהו ת כ אלה " ) מאה " ז שם ע ' רנג (‪.‬‬

‫כי עתה אין האור מתגלה רק בבחינת 'ממלא כל‬ ‫עלמין'‪ ,‬ששרשו מקו וחוט‪ ,‬שהוא אחרי צמצום אור‬ ‫האין סוף‪.‬‬ ‫ידוע אשר יש שתי מיני אורות וגילויים ממנו ית ' לצורך‬ ‫התהוות העולמות והנבראים ‪ ,‬ונקראים ' ממלא כל עלמין '‬ ‫ו ' סובב כל עלמין ' ‪.‬‬ ‫וביאור ענינם דשתי מיני אורות אלו בקיצור ‪:‬‬ ‫אור ה ' ממלא כל ע למין ' הוא האור והגילוי אלקי ממנו‬ ‫ית ' בבחינת הארה מצומצמת כדי להתלבש בתוך כל‬ ‫העולמות להחיותם ו לקיימם בחיות פנימי ת ‪ .‬וכמו עד " מ‬ ‫הנשמה המתלבשת בהגוף ‪ ,‬שנקלט ת ונתפס ת בתוך הגוף‬ ‫הגשמי ומתאחד ת ומתעצ מת עמו עד שנעשה גם הגוף לדבר‬ ‫חי מחמת חיות ה נשמה אשר בו ‪ .‬כלומר ‪ ,‬שחיות זו ממלא ת‬ ‫את העולמות בחיות פנימי ‪ ,‬ונותן בו חיותו ‪ ,‬כי חיות זה הוא‬ ‫בערך להתלבש בתוך העולמות הבעלי גבול ‪ ,‬כי הוא רק‬ ‫הארה חיצונית ממנו ית ' לבד ‪.‬‬ ‫ו אילו אור ה ' סובב כל עלמין ' הוא האור והגילוי אלקי‬ ‫ממנו ית ' בבחינת בלי גבול ‪ .‬ואור זה היות שהוא בבחינת בלי‬ ‫גבול נק ' ' סו בב ' ומקיף על העולמות ‪ ,‬כי הוא למעלה מלהיות‬ ‫נקלט בתוכם באופן פנימי ‪ .‬ואין הפירוש שאור זה לא נמצא‬ ‫בתוך העולמות ‪ ,‬כי אדרבה מבואר בחסידות שעיקר חיות‬ ‫העול מ ות הוא מאור זו הבלי גבול ‪ ,‬אלא היינו ‪ ,‬שבענין הגילוי ‪,‬‬ ‫הנה ‪ ,‬אין אור זה מתגלה בתוך העולמות והנבראים ‪ ,‬כי אינם‬ ‫כלים ראויים לקבל אור וגילוי בלתי מוגבל ‪ .‬אך ‪ ,‬מן אור זה‬ ‫מתהווה ונברא מציאות העולמות ‪ ,‬אבל אי אפשר להעולמות‬ ‫להכיר ולהרגיש אור זה ‪ ,‬כי הוא בלי גבול ‪ ,‬ואין ערוך בין‬ ‫גבול ובלי גבול ‪.‬‬ ‫והנה ‪ ,‬בתחילת הבריאה היה האור אין סוף עצמו ממלא‬ ‫כל המציאות ‪ ,‬ולכן ‪ ,‬לא היה מקום לעמידת וה תהוות עולמות‬

‫‪11‬‬

‫בעלי גבול ‪ .‬ולכן ‪ ,‬בכדי לעשות ' מקום ' ואפשר ות להתה וות‬ ‫איזה מציאות זולתו ית '‪ ,‬צמצם הקב " ה את אורו הגדול ) אור‬ ‫אין סוף ( והעלימו שלא יתגלה ) כי כל זמן שהוא בגילוי אין‬ ‫שום מקום ואפשר ות להתהוות איזה מציאות המרגיש ה את‬ ‫עצמה כדבר בפני עצמו (‪ .‬לכן ‪ ,‬ענין הצמצו ם וההעלם על‬ ‫האור אין סוף פעל שיהי ' אפשר ות למציאות נפרד ת ‪.‬‬ ‫אמנם ‪ ,‬מהעלם וצמצום לבד לא יתהוו ה עולמות בפועל ‪,‬‬ ‫כי לבד זאת צריך שיהי ' כח אלקי שיהווה מציאות זו ‪ .‬וזהו‬ ‫ענין המשכת הקו וחוט ממנו ית ' )אחרי הצמצום ( ‪ ,‬שהוא אור‬ ‫מוגבל ומצומצם שבערך להוות עולמות ונבראים בעלי גבול‬ ‫ותכלית ‪.‬‬ ‫והנה ‪ ,‬אור מוגבל זה ש נמשך ממנו ית ' אחרי הצמצום על‬ ‫האור אין סוף ‪ ,‬הוא הוא ענין בחינת ' ממלא כל עלמין '‬ ‫המבואר לעיל ‪ .‬שהוא האור המוגבל המתלבש בעולמות בעלי‬ ‫גבול ומחיה אותם ‪.‬‬ ‫ועתה בזמן הגלות אין האור אלקי מתגלה אלא רק‬ ‫בבחינת ' ממלא כל עלמין ' ‪ .‬כלומר ‪ ,‬עתה האדם יכול לראות‬ ‫) בעיני השכל ( ולהכיר רק חיות אלקי זו המתלבש ת בא ופן‬ ‫פנימי בתוך כל העולמות ) בניגוד ל אור ה ' סובב ' שהוא למעלה‬ ‫מתפיסת הנבראים הבעלי גבול ‪ ,‬ובמילא אינו בהתגלות‬ ‫אצלם (‪ .‬דהיינו ‪ ,‬כמו שהאדם יכול לראות ולהכיר ולהרגיש‬ ‫שי ש בו חיות רוחני המחיה אותו והופכ ת את גופו הדומם מצד‬ ‫עצמו לדבר חי ‪ ,‬כך יכול האדם להבין ולהכיר שיש בתוך‬ ‫העולם חיות אלקי ת מעין זה העושה את העולם ) הגוף גדול (‬ ‫לדבר חי ‪ .‬וכמו שאנו רואים אשר הארץ מצמיחה ומגדלת כל‬ ‫מיני דשאים ואילנות ‪ ,‬וזה הוי ראיה והוכחה שיש בתוך העולם‬ ‫חיות אלקי ת ‪.‬‬

‫ומבחינה זו הם כל הנשמות דעתה‪.‬‬ ‫מבחינת אורו ית ' המוגבל – ' ממלא כל עלמין ' – הם כל‬ ‫הנשמות דעתה ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬מאחר שהיום אורו ית ' מתגלה רק‬ ‫ב בחינת ' ממלא כל על מין '‪ ,‬לכך ‪ ,‬גם כל הנשמות המתבלשות‬ ‫ומתגלות בגוף ‪ ,‬כולם הם מבחינה זו ‪.‬‬ ‫" והנה ש ו רש כל הנשמ ות דעכשיו הוא בבחי נת ה ת יקון ‪,‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬בבחי נת האצי לות ‪ ,‬מי ח ודי ם דא בא ו א ימא ]‪ -‬חכמה‬ ‫ובינה [ וז " א ו נ וקב כ ו '‪ ,‬ששרש כל זה אינו רק אלא מבחי נת‬ ‫הק ו ו חוט הנ״ל ‪ ,‬שהוא בא ונמשך אחר הצמצום " ) מאה " ז שם‬ ‫ע ' רנד ( ‪.‬‬ ‫כלומר ‪ :‬שורש כל הנשמות דעתה הוא מעשר ספירות‬ ‫דאצילות ) בסוד ענין יחוד הספירות דזכר ) ז " א ( עם הספירות‬ ‫דנ קבה ) מלכות ( ‪ ,‬כעין היחוד הגשמי בין זכר ונקבה ‪ ,‬שמיחוד‬ ‫זה נולדים תולדות גשמיים (‪ .‬ואף על גב דעול ם האצילות הוא‬ ‫העולם הכי עליון מצד גילוי ה אלקות שבו ‪ ,‬מ " מ ‪ ,‬עדיין הוא‬ ‫בבחינת הגבלה והגדרה מסויימת של אורות וכלים ‪ .‬דהיינו ‪,‬‬ ‫שכל ספירה מורכבת מאור אלקי המתלבש בתוך הכלי ‪ ,‬שה וא‬

‫נותן גדר וציור להאור בצורת ואופן פעולתו ) בחסד וגילוי ‪ ,‬או‬ ‫גבורה וצמצום (‪ .‬ומזה נולדים ומתהווים הנשמות דעתה ‪ ,‬ולכן‬ ‫מקורם וש רשם הוא מבחינת אור המוגבל שנק ' ' ממלא כל‬ ‫עלמין ' הנ " ל ) אור מוגבל הנתפס בכלי וגדר מסויים (‪.‬‬

‫אבל לעתיד יהי׳ בחינת התגלות ה'סובב כל עלמין'‪,‬‬ ‫שהוא בחינת העיגול שלפני הקו‪.‬‬ ‫אך ‪ ,‬לעתיד לבוא יהי ' גילוי בחינ ת ' סובב כל עלמין '‬ ‫ממש ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬הגם שעתה אור זה הוא למעלה מהתגלות בתוך‬ ‫העולמות הבעלי גבול ‪ ,‬מכל מקום ‪ ,‬לעתיד אור עליון זה‬ ‫שלמעלה מהצמצום הנ " ל יתגלה ויורגש גם למטה בעולם הזה‬ ‫הגשמי ‪ .‬וכמ " ש על יעו די הגאולה ' ונגלה כבוד הוי ' וראו כל‬ ‫בשר יחדיו כי פי הוי ' דיבר ' ‪ ,‬וכתיב ' כי עין בעין יראו '‪,‬‬ ‫דפירוש כתובים אלו הוא שהקב " ה בכבודו ובעצמו י תגלה‬ ‫למטה מטה עד שהדברים הגשמיים יראו ויכירו וירגישו אור‬ ‫עליון זה בבחינת גילוי ממש ‪.‬‬

‫ומבחינה זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד‪ ,‬ואותן‬ ‫הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'‪.‬‬ ‫" אבל לע ת יד ‪ ,‬הנה ‪ ,‬י ת גלה למטה מבחי נת עצמות אור‬ ‫א ין ס וף שלפני הצמצום ‪ ,‬שהוא בחי נת ' סובב ' הכללי ‪ ,‬שאין בו‬ ‫מעלה ומטה כו׳ ]‪ -‬כי הוא למעלה מבחינת גבול כנ " ל [ ‪,‬‬ ‫ונשמו ת שיהיו אז יהיו מאירים מהאר ת בחי נת ' סובב ' זה ‪.‬‬ ‫וע ל כ ן ‪ ,‬ממילא לא יחשבו נשמו ת שיצאו מבחי נת הקו‬ ‫רק כמו ער ך בחי נת הצומח והחי לגבי בחי נת האדם ‪ .‬כי באמ ת‬ ‫אין כל ההש ת לשלו ת ער ך לעצמו ת המאציל ‪ ,‬יו ת ר ממה שאין‬ ‫ערך לחי וצומח לגבי האדם ‪ ,‬שהרי גם בחי נת א״ק ]‪ -‬שהוא‬ ‫עולם רוחני עליון מאוד [ נק רא אד״ם דבריא ה ]‪ -‬היינו ‪ ,‬שהוא‬ ‫נחשב לבחינת נברא לגבי ' הוא ית ' [ ‪ ,‬וכל בריא ה נבד לת בערך‬ ‫לגמרי מן הבורא כידוע ‪ ,‬דהבריא ה יש מאין הוא ‪ ,‬וכל יש מאין‬ ‫אין לו לנברא ער ך כלל וכלל עם הבורא כידוע ‪ .‬וא ם כ ן ‪ ,‬לפ י‬ ‫ז ה לא יפלא כל ל וכלל על היו ת הנשמ ות דעכשיו נחשבי ם רק‬ ‫לבחי׳ מזון ומאכל לגבי נשמ ו ת הצדיקי ם שיהיו לע ת יד "‬ ‫) מאה " ז שם ע ' רנד ( ‪.‬‬ ‫פרק ג‬ ‫ביאור הפנימי בהפסוק 'ואכלתם אכול'‪ ,‬ובהמדרש שהובא‬ ‫בתחילת המאמר‬ ‫]ומעתה ישוב לבאר הפירוש הפנימי בפסוק‬ ‫שבתחילת המאמר 'ואכלתם אכול' )שלשם זה‬ ‫נתבאר לעיל ענין שורש כוונת האכילה(‪[:‬‬

‫וזהו "ואכלתם אכול"‪.‬‬ ‫פירוש‪ :‬דבר שכבר נאכל‪ ,‬תחזרו ותאכלו אותו‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫" פי רוש ‪ ' :‬אכול '‪ ,‬ל שון נפעל ‪ ,‬כלומר ‪ :‬מאכל שכבר‬ ‫נאכל פעם א חת ‪ ,‬תאכלוהו עוד הפעם " ) מאה " א דרושי חתונה‬ ‫ח " ב ע ' תרמה ( ‪.‬‬

‫דהיינו‪ ,‬הנשמות דעתה‪ ,‬שכבר היו בבחינת אדם‪,‬‬ ‫יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר‪.‬‬ ‫" והענין הוא ‪ ,‬דבר שכבר מבורר ‪ ,‬יתברר פעם שני ה‬ ‫) ובל שון א ידוש ‪ :‬איי ן מאכ ל ווא ס מי האט גיגעשין כו ' ( ‪ ,‬והוא‬ ‫עני ן בירור אחר בירור הנ״ל בנשמות דעכשיו ‪.‬‬ ‫כי הנה ‪ ,‬ידוע דהאכילה נק ' בירור ‪ ,‬ועכשיו נתברר בחי נת‬ ‫מאכל דשור ע ל י די אדם ‪ ,‬שיוכלל בבחי נת ' פני אדם '‪ ,‬וה רי ז ה‬ ‫כ מבורר ועומד ‪ ,‬ונק׳ מאכל שנאכל ונברר ] כבר [‪.‬‬ ‫ולע תיד ל בוא יב ו או נשמות שמבחי נת ' פני אדם ' ‪ ,‬שכבר‬ ‫הן בבחי נת הבירור ‪ ,‬להתברר בירור שני ‪ ,‬והוא שיחשבו‬ ‫] הנשמות דעתה [ כמאכל שור ‪ ,‬ו כ סעודת לויתן ושור הבר‬ ‫הנ״ל – ל יכלל בנשמות הגבוהות שמבחי נת עצמות א ור אין‬ ‫ס וף כנ״ל ‪.‬‬ ‫וזהו ' ואכלתם ' לעתיד בסעודת לויתן – דבר שכבר‬ ‫' אכול '‪ ,‬והן נשמות דעכשיו ‪ ,‬שנעשי ם אז בב ח י נת בהמה‬ ‫כנ״ל ‪ ,‬להעלותם למעלה מעלה ‪ ,‬שהוא במדרגת הנשמות‬ ‫החדשות ‪ ,‬שהן כלולי ם בעצמות המאציל ‪ ,‬ויהיו גם הם כמותם‬ ‫]‪ -‬הנשמות דעתה יהיו במדרגת הנשמות דלעתיד מצד‬ ‫התכללותם בו [ ‪ ,‬כמו שמן מאכל בהמה דשור דעכשיו נכלל‬ ‫בבחי נת אדם ‪ ,‬ונעשה מבהמה אדם ‪ ,‬וכמו ' פני שור ' שבטל‬ ‫ונכלל ב ' פני אדם ' כנ״ל " ) מאה " א שם ע ' תרמה (‪.‬‬ ‫]ועל פי כל הנ"ל יבאר המשך הכתוב דלעיל –‬ ‫'ואכלתם אכול וכו'‪ ,‬אשר עשה עמכם להפליא' –‬ ‫על פי פנימיות הענינים‪[:‬‬

‫וזהו "והללתם כו'"‪.‬‬ ‫" פי רוש ' והללת ם '‪ ,‬הוא כמו ' וקדושים בכ ל י ום‬ ‫ס לה '‪ ,‬שזהו בחי׳ עליות עד אין קץ כו ' " ) סה " מ תער " ב ח " ב ע '‬ ‫א ' נט ( ‪.‬‬ ‫כלומר ‪ :‬ד ' והללתם ' קאי אדלעיל מיניה ' ואכלתם אכול ' ‪,‬‬ ‫היינו ‪ ,‬שענין העליות והבירורים המרומזים ב ' ואכלתם אכול '‬ ‫כפי שנתבאר לעיל ‪ ,‬הם עד אין קץ ) ' יהללוך סלה ' ( ‪ ,‬דכל‬ ‫הבירורים דעתה יובררו יותר ויותר על ידי הנשמות דלעתיד‬ ‫‪9‬‬ ‫ויוכללו במדריגות עליונות יותר ‪.‬‬ ‫יהללוך‬

‫"אשר עשה עמכם להפליא"‪.‬‬ ‫כי לעתיד אחר כל הבירורים והעליות – שיתעלו כל‬ ‫הדברים התחתונים על ידי הנשמות דעתה‪ ,‬והנשמות‬ ‫דעתה על ידי הנשמות שיתגלו לעתיד – אז יהיה‬ ‫" ֵא ֶשת ַחיִל ַע ֶטרֶת ַבּ ְעלָהּ"‪ ,‬בבחינת 'אור חוזר'‪ ,‬ממטה‬ ‫למעלה‪ ,‬כתר מלכות‪ ,‬שיהיה מלכות בבחינת כתר‪,‬‬ ‫'נעוץ סופן' כו׳‪.‬‬ ‫" זהו ' אשר עשה עמכ ם '‪ ,‬שע " י ישראל למטה בבירור‬ ‫האוכל מתוך האוכל ‪ ,‬עי״ז גורמים למע לה העליות עד אין קץ "‬ ‫) סה " מ תער " ב ח " ב ע ' א ' ס (‪.‬‬

‫דהיינו ‪ ,‬שעל ידי עבודת הבירורים דבני ישראל ‪ ,‬הרי הם‬ ‫מעלים את כל הדברים התחתונים למעלה מעלה ‪ ,‬עד שיהיו‬ ‫בבחינת ' אשת חיל עטרת בעלה ' ‪.‬‬ ‫כלומר ‪ :‬על ידי עבודת הבירורים עכשיו – היינו ‪ ,‬שהנשמות‬ ‫דעתה ישתמשו בהדברים הגשמיים לצורך עבודת ה '‪ ,‬ובמילא בזה‬ ‫יושלם כוונת בריאתם ‪ ,‬ויעלו הניצוץ האלקי שבהם לשרשם‬ ‫למעלה – הנה ‪ ,‬על ידי זה לעתיד לבוא כאשר יתגלה אלקותו ית '‬ ‫בבחינת גילוי ממש ‪ ,‬יתגלה שורש האמיתי שלהם ‪ ,‬שבאמת‬ ‫מושרשים במדרגה מאד נעלית ) כי בהם הוא כוונת עצמותו ית '‬ ‫ממש ‪ ,‬שיהי ' דירה לו ית ' בתחתונים (‪ .‬והרי השורש של כל‬ ‫הדברים התחתונים הוא למעלה מעלה ממקור ושורש של‬ ‫המדריגות עליונות שעולמות העליונים ‪ ,‬מאחר שבהם דוקא הוא‬ ‫כוונתו ית ' בבריאת כל העולמות עליונים ותחתונים ‪ .‬ולכן ‪ ,‬הגם‬ ‫שעתה מה שנראה ונגלה שהוא במדרגה יותר עליונה הוא דוקא‬ ‫מה שלמעלה מעלה ויותר רו חני ‪ ,‬אעפ " כ ‪ ,‬לעתיד יתגלה אשר‬ ‫בעצם שורשם של הדברים הגשמיים ) שעתה הם בבחי ' מקבלי ם‬ ‫ונמוכים מהמדרגות העליונות ( הוא למעלה ממש מכל המדריגות‬ ‫העליונות ‪.‬‬ ‫וזהו הפירוש הפנימי במה שכתוב ' אשת חיל עטרת בעלה '‪,‬‬ ‫היינו ‪ ,‬דלעתיד יתגלה אשר בחינת ה ' אשה ' והמקבל ) ' אשת חיל '(‬ ‫– כל הדברים התחתונים – היא באמת מושרשת למעלה יותר‬ ‫) כעטרת שמעל הראש ( מכל המדריגות העל יונות ‪ ,‬שעתה הם‬ ‫בבחי ' 'איש ' ומשפיע ) בעלה ( לגבי הדברים התחתונים ‪.‬‬

‫ויהיו כל ההשפעות על ידי בחינת מלכות‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים‪ֶ ,‬ח ְצָים‬ ‫‪10‬‬ ‫אל הים הקדמוני" כו'‪.‬‬

‫]ומפרש המשך הכתוב‪[:‬‬ ‫‪) (10‬ועיין מ״ש סוף ד״ה 'קול דודי' כו׳‪ ,‬בענין‪ :‬האבות והאמהות ]לקו"ת‬ ‫‪) (9‬וכמו על דרך דרשת חז"ל על הכתוב 'ילכו מחיל אל חיל'‪ ,‬צדיקים אין להם‬ ‫מנוחה‪ ,‬לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'‪ ,‬כי תמיד עולים בעילוי אחר עילוי‬ ‫ונכללים במדריגות יותר עליונות באלקות(‬

‫שה"ש טו‪ ,‬ג[ )מבאר ענין שבחינת המקבל יתעלה לעתיד למעלה מבחינת‬ ‫המשפיע‪ ,‬וגם תהיה בבחינת משפיע אל הספירות שלמטה הימנה‪ ,‬כנזכר‬ ‫במאמר דידן‪ ,‬שהמלכות יתעלה למעלה‪ ,‬ויהיו על ידה(‪" :‬ולהבין מפני מה ע״י‬

‫האבות לא היה הגילוי רק בבחינת אהבה‪ ,‬בחינת רגל אחת‪ ,‬וע״י האמהות היה‬ ‫הגילוי גם בבחינת יראה‪ ,‬בב׳ רגלים כו'‪ ,‬ולכאורה האבות הן במדרגה גדולה מן‬

‫‪13‬‬

‫לא זו בלבד אשר בחינת ה מלכות – המדריגה הכי‬ ‫התחתונה – ת תעלה למעלה מכל שאר העשר ספירות ) על ידי‬ ‫עבודתינו עתה בעב ודת הבירורים ‪ ,‬ועל ידי הבירורים של‬ ‫הנשמות החדשות לעתיד ( ‪ ,‬אלא עוד זאת ‪ ,‬אז גם כל‬ ‫ההשפעו ת יהיו על ידי בחינת מלכות ‪ ,‬שכן ת הי ' למעלה‬ ‫מכולם ובבחינת משפיע להם ‪.‬‬ ‫וזהו ה פירוש הפנימי במה דכתיב ' והיה ביום ההוא יצאו‬ ‫מים חיים מירושלים ‪ ,‬חצים אל הים הקדמוני ' כו '‪ ,‬היינו ‪,‬‬ ‫דלעתיד לבוא ) ' ביום ההוא ' ( אחרי ועל ידי כל הבירורים‬ ‫ו העליות של זמן הגלות ‪ ,‬ת תעלה ה מלכות לה יות למעלה מכל‬ ‫העשר ספירות ) במקום מצבה עכשיו ‪ ,‬שהיא מקבל ת מהם (‬ ‫ובבחינת משפיע להם ‪ ,‬הנה ‪ ,‬אזי ' יצאו מים חיים מירושלים '‪,‬‬ ‫פירוש ‪ ,‬שכל ההשפעות אלקות שיהיו לעתיד ) ' מים חיים ' (‬ ‫' יצאו ' ויומשכו מבחינת ' ירושלים '‪ ,‬דקאי על ספירת המלכות‬ ‫) כי המילה ' ירושלים ' מורכב ת מהתיבות יראה ש לם ] כדרשת‬ ‫הגמ ' [ ‪ ,‬וענין היראה מתייחס אל המלכות ‪ ' ,‬שום תשים עליך‬ ‫מלך '‪ ,‬כמו יראת ואימת המלך הנופלת על אנשי מדינתו (‪.‬‬

‫ויהיה אז בבחינת 'פלא'‪.‬‬ ‫כאשר ת תע לה בחינת המלכות למעלה עד שת הי '‬ ‫בבחינת כתר ממש ‪ ,‬אזי היא בבחינת ' פלא ' ‪.‬‬ ‫כי ענין מדרגת הכתר הוא הוא תוכנו של בחינת הכתר ‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬כתר הוא מדרגה שלמעלה משאר העשר ספירות‬ ‫ומקיף עליהם למעלה ) כמו הכתר והעטרת בפשטות ‪ ,‬שמקיף‬ ‫על ראש האדם מלמעלה ( ‪ ,‬כך הוא ענין בחינת ' פלא ' ‪ .‬כי פלא‬ ‫הוא מלשון ריחוק מופלג ‪ ,‬כמ " ש ' ולא נפלאת היא ממך ולא‬ ‫רחוקה היא ' ‪ .‬וזהו גם ענין הכתר ‪ ,‬שהוא למעלה ורחוק מבחי '‬ ‫העשר ספירות ‪.‬‬

‫האמהות‪ ,‬כי המה בחי׳ משפיעים‪ ,‬בחינת דכר‪ ,‬והאמהות הם בחינת מקבלים‪,‬‬ ‫בחינת נקבה?!‬ ‫אך‪ ,‬האמת הוא ודאי כן‪ ,‬שהמה בחי׳ מקבלים‪ ,‬אבל הם גבוהים מן האבות‬ ‫במדרגה אחת‪ ,‬והמה המשפיעים‪.‬‬ ‫דהנה‪ ,‬בשרה נאמר 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'‪ ,‬שהיה אברהם‬ ‫צריך לקבל ממנה‪ ,‬וכמארז״ל ש'היה אברהם טפל לגבי שרה בנביאות‪ .‬וברבקה‬ ‫נאמר 'טובת מראה מאד'‪ ,‬בלי גבול‪' ,‬ותרד העינה ותמלא כדה‪ ,‬ותעל‪ ,‬ותאמר‬ ‫שתה‪ ,‬וגם לגמליך' כו'‪ ,‬שהיתה גם כן בחינת משפיע – 'ותרד העינה'‪ ,‬שבחינת‬ ‫חכמה‪ ,‬כ״ד ספרים ]‪' -‬כדה'[‪ ,‬הם בחינת ירידה נגדה‪.‬‬ ‫ולהבין זאת‪ :‬דהנה‪ ,‬אמרו רז״ל‪'" :‬שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין‬ ‫עולם הבא'‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬שנאמר בהם‪' :‬בכל'‪' ,‬מכל'‪' ,‬כל'" כו'‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫לעתיד כתיב 'נקבה תסובב גבר'‪ ,‬היינו‪ ,‬שיתעלה בחינת המקבל‪ ,‬ויהיה למעלה‬ ‫מבחי׳ דכר המשפיע‪' ,‬אשת חיל עטרת בעלה' כו'‪ ,‬מחמת ש'סוף מעשה במחשבה‬ ‫תחלה' כו׳ ]שם ב״ן שרשו למעלה משם מ״ה כו'[‪ ,‬ומפני שהאבות הטעימן מעין‬ ‫עולם הבא‪ ,‬ולכן‪ ,‬היה אצלם גם כן בחי׳ זו‪ ,‬שהיו מקבלים מאמהות כו׳‪ ,‬אף שודאי‬ ‫האמהות היו בחינת נוקבא‪ ,‬בחינת מקבלים‪ ,‬רק שיש ב׳ בחינות‪' ,‬מלמעלה למטה'‬ ‫היו האבות משפיעים והאמהות מקבלים‪ .‬אבל 'מלמטה למעלה' בבחינת 'אור‬ ‫חוזר'‪ ,‬היו האמהות למעלה במדרגה 'סוף מעשה' כו'‪ .‬כי כן כל מדות דקדושה‬ ‫'נעוץ סופן בתחלתן‪ ,‬ותחלה בסוף'‪ ,‬שיש ב'סוף' מבחינת 'תחלה'‪' ,‬סוף מעשה'‬ ‫כו׳‪ ,‬ובבחינת ההשתלשלות הוא סוף במדרגה כו׳"(‬

‫ולעתיד לבוא יתעלה המלכות להיות בבחינת הכתר ‪,‬‬ ‫היינו ‪ ,‬למעלה ומופלא מהם לגמרי ‪ ,‬עד שיהי ' גם בבחינת‬ ‫משפיע להם ‪.‬‬

‫וזהו "אשר עשה עמכם להפליא"‪ ,‬היינו‪ ,‬ש'סוף‬ ‫מעשה' יהיה 'תחלה'‪ ,‬בבחינת 'פלא'‪ ,‬כתר מלכות‪.‬‬ ‫וזהו ענין פסוק זה על פי חסידות ‪ ,‬ד ' אשר עשה עמכם '‬ ‫קאי על הבחינה היותר תחתונה ) כמו שכח העשיה הוא הכח‬ ‫היותר תחתון ( – מלכות ‪ ,‬ולעתיד יהי ' בחינת המלכות‬ ‫בבחינת ' להפליא '‪ ,‬היינו ‪ ,‬בבחינת הפלא – כתר כנ " ל ‪.‬‬

‫]ובזה יבאר כאן גם סוף הפסוק דלעיל 'ואכלתם‬ ‫אכול וכו' אשר עשה עמכם להפליא‪ ,‬ולא יבושו עמי‬ ‫לעולם'‪ ,‬ועל פי זה יובן ההמשך והקשר דכל‬ ‫הענינים המוזכרים בהפסוק‪[:‬‬

‫ובזה יובן מה שכתוב אחר כך‪" :‬ולא יבושו עמי"‪.‬‬ ‫]ובכדי להבין זה‪ ,‬יש להקדים תחילה‪[:‬‬

‫כי‪ ,‬הנה‪ ,‬אנו אומרים‪ְ ' :‬מ ֵה ָרה ִי ָש ַמע כו' קוֹל ַכּ ָלה'‪.‬‬ ‫]ומבאר ענין בקשה זו על פי פנימיות הענינים‪[:‬‬

‫'קול' הוא המשכה והשפעה‪.‬‬ ‫ענין הקול בפשטות הוא מה שהאדם מוציא מקרבו הבל‬ ‫הדיבור אל הזולת ‪ ,‬היינו ‪ ,‬מה ש האדם מגלה אל הזולת מה‬ ‫שהי ' צפון ונעלם במוחו וליבו ‪ .‬וכך הוא ענינו של הקול‬ ‫למעלה ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬ענין המשכה והשפעה אלקית למטה בבחינת‬ ‫גילוי ‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬עתה כתיב " ַה ֹקל קוֹל ַי ֲעקֹב"‪ ,‬מבחינת דכר‬ ‫נמשך ההשפעה בנוקבא‪.‬‬ ‫עתה הדרך היא אשר הזכר משפיע אל הנקבה ‪ ,‬וכן‬ ‫למעלה ‪ ,‬מדרגת הזכר והמשפיע הוא ז " א ) המדות דאצילות ( ‪,‬‬ ‫והנוקבא ו המקבל הי א בחינת המלכות ‪ .‬וכידוע דמלכות ' לית‬ ‫לה מגרמה כלום ' ) אין לה משל עצמה מאומה ( ‪ ,‬וכל ענינה‬ ‫היא מה שמקבלת את ההשפעה מהספירו ת העליונות ) ז " א (‪.‬‬ ‫וסדר זו מרומז במה שכתוב ' והקול קו ל יעקב '‪ ,‬פירוש ‪,‬‬ ‫שבחינת הקול והה מ ש כה כנ " ל ‪ ,‬הוא מבחינת ומדרגת הדכר‬ ‫) יעקב ( אל הנוקבא ‪.‬‬

‫אבל הכלה אין לה בחינת קול‪ ,‬כי המלכות הוא רק‬ ‫בחינת מקבל‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ואילו בחינת המלכות ) נוקבא ( אין לה בחינת קול ‪ ,‬זאת‬ ‫אומרת ‪ ,‬השפעה שמשפעת ‪ .‬כי המלכות היא רק בחינת מקבל‬ ‫מהספירות שלמעלה הימנה כנ " ל ‪ .‬ולכן ‪ ,‬עתה ' הקול קול יעקב‬ ‫) הדכר ( ' דוקא ‪.‬‬

‫ולכך‪ ,‬החתן אומר 'הרי את מקודשת'‪ ,‬והכלה‬ ‫‪11‬‬ ‫שותקת‪ ,‬כי אין לה קול כו׳‪.‬‬ ‫וזוהי גם הסיבה הפנימית לההלכה ה פסוקה שדוקא החתן‬ ‫אומר ' הרי את מקודשת לי ' והכלה שותקת ) כמ " ש ' כי יקח‬ ‫איש אשה '‪ ,‬ולא ' כי תלקח אשה לאיש ' (‪ .‬שכן ‪ ,‬הכלה והאשה‬ ‫למטה בגשמיות היא היא בחינת המקבל ) שנשתלשלה מבחינת‬ ‫המלכות למעלה ( ‪ ,‬ולכך ‪ ,‬אין לה בחינת קו ל והשפעה משל‬ ‫עצמה ‪ ,‬אלא דוקא החתן ) הדכר ( יש לו את הקול וכח‬ ‫ההשפעה ‪ ,‬ולפיכך ‪ ,‬הוא זה ש אומר ) בקולו ( ' הרי את מקודשת‬ ‫לי ' ‪.‬‬

‫]על פי כל זה יבואר כאן מדוע נאמר 'מהרה ישמע‬ ‫כו' קול כלה' דוקא‪ ,‬הגם שמבואר לעיל שהכלה‬ ‫והנוקבא אין לה בחינת קול והשפעה‪[:‬‬

‫אבל לעתיד שתתעלה המלכות אחר כל הבירורים‪,‬‬ ‫להיות "אשת חיל עטרת בעלה"‪ ,‬ולהיות בבחינת‬ ‫'אור חוזר'‪ ,‬כתר מלכות‪ ,‬ותהיה היא המשפיע – אז‬ ‫נאמר 'קול כלה'‪.‬‬ ‫על פי מה שנתבאר לעיל אשר לעתיד לבוא על ידי‬ ‫ואחרי כל הבירורים ‪ ,‬אזי תתעלה בחינת המלכות למעלה‬ ‫להיות ' אשת חיל עטרת בעלה ' – היינו ‪ ,‬שתהיה היא המשפיע‬ ‫דוקא – השתא אתי שפיר מדוע כתיב על לעתיד לבוא ' מהרה‬ ‫ישמע כו ' קול כלה '‪ ,‬כי אז תהיה המלכות בבחינת משפיע‬ ‫ויהי ' לה בחי ' קול ‪.‬‬ ‫) ולכן אנו מבקשים ' מהר ה ישמע כו ' קול כלה '‪ ,‬כי זה‬ ‫הוי בקשה להגאולה העתידה לבוא כאשר המלכות תהי '‬ ‫בבחינת משפיע ‪ ,‬וב קשתינו היא שתבוא מהרה (‪.‬‬ ‫]ובזה יובן הפירוש הפנימי של סוף הפסוק‬ ‫ד'ואכלתם אכול'‪ ,‬ובמילא יבואר ג"כ ענין כפל‬ ‫הברכה המובא לעיל מהמדרש‪.‬‬

‫‪ (11‬וכמ״ש מזה סוף ד״ה 'ויגש אליו יהודה'‪ ,‬גבי‪' :‬מהרה ישמע' כו' עיין‬ ‫שם ]תו"א פ' ויגש מד‪ ,‬א[ )מציין לאותו הענין בדרוש אחר(‪" :‬וז"ש 'מהרה‬ ‫ישמע כו׳‪ ,‬קול כלה' כו'‪ ,‬כי עתה בגלות נאמר 'נאלמתי דומיה'‪ ,‬שהיא בחי׳‬ ‫שתיקה‪ ,‬וכאלם לא יפתח פיו כו׳‪ ,‬ולכך‪ ,‬החתן הוא אומר 'הרי את מקודשת לי'‪,‬‬ ‫והכלה שותקת‪ .‬אבל לעתיד‪ ,‬כשתתעלה ]הכלה )בחי' מלכות([ מעלה מעלה‪ ,‬אז‬ ‫תהיה ג"כ משפעת‪ ,‬ונקראת 'קול כלה' ]‪ -‬קול ענינו השפעה כמבואר כאן במאמר‬ ‫דידן["‪.‬‬

‫)כי כבר מבואר התוכן של הברכה הראשונה‬ ‫'ואכלתם אכול'‪ ,‬שהוא ענין הבירור השני שתהי'‬ ‫לעתיד‪ ,‬ו'אשר עשה עמכם להפליא'‪ ,‬דקאי על‬ ‫עליית המלכות למעלה מכל שאר הספירות‪ ,‬עד‬ ‫שתהי' בבחינת 'פלא' – כתר(‪[:‬‬

‫ולזאת‪" ,‬ולא יבושו עמי"‪.‬‬ ‫כי עכשיו הוא כמ״ש במשנה סוף פרק ז' דפסחים‪:‬‬ ‫'והכלה הופכת פניה ואוכלת'‪ ,‬על דרך מה דאיתא‬ ‫בירושלמי פרק קמא דערלה‪' :‬סימנא דאכיל מן‬ ‫חבריה בהית )פירוש‪ :‬מתבייש( מסתכלא ביה'‪.‬‬ ‫וכיון שעכשיו הכלה – שהיא המלכות – היא רק‬ ‫בחינת מקבל‪ ,‬לכן‪' ,‬הופכת פניה ואוכלת'‪ ,‬וזהו ענין‬ ‫הבושה‪' ,‬בהית מסתכלא ביה'‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬היות שעתה מדרגת המלכות היא רק בבחינת‬ ‫מקבל ‪ ,‬לכן ‪ ,‬היא בבושה ‪ .‬וכנזכר לעיל מהמשנה דהכלה –‬ ‫שהיא המקבל ) מלכות ( – הופכת פניה ) בבושה ( ואוכלת ‪.‬‬ ‫ומזה מוכח שאחת התכונות ש ל המקבל היא הבושה ‪.‬‬ ‫והטעם לזה הוא ‪ ,‬כי כד י להיות מקבל כדבעי ‪ ,‬דהיינו ‪,‬‬ ‫להיות כלי ראו י לקבל ולקלוט ההשפעה ‪ ,‬צריך להיות בבושה‬ ‫ובביטול ‪ .‬וכמו על דרך משל מרב ותלמיד ‪ ,‬דבכדי שהתלמיד‬ ‫יוכל לקבל ההשפעה מ רבו ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬לה בין ולתפוס מה שמלמד‬ ‫כדבעי ‪ ,‬הרי צריך להיות בבחינת בושה וביטול אל הרב‬ ‫) המשפיע ( ‪ ,‬ואז דוקא יצליח להבין את השיעור כפי שהרב‬ ‫הסבירו ‪ .‬כי ‪ ,‬אם התלמיד ישתדל להבין ולקבל השיעור כפי‬ ‫שהוא בישותו ומציאותו ‪ ,‬אזי יתכן שיעקם את כוונת הרב‬ ‫בהסברת ענין מסויים ‪ ,‬כי הוא עירב בזה א ת מציאותו והבנתו‬ ‫האישית ‪ ,‬ולכן לא קיבל ההשפעה כמו שהי א ‪.‬‬ ‫וכך הוא ענין בחינת המקבל למעלה ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬שאחת‬ ‫התכונות העיקריות של המקבל הי א ענין הבושה ‪ ,‬היינו ‪,‬‬ ‫הביטול והעדר תפיסת מקום ‪.‬‬

‫אבל לעתיד "ולא יבושו עמי"‪ ,‬כי אחר הבירור‬ ‫והעלייה תהיה היא 'עטרת בעלה'‪ ,‬ואז תהיה היא‬ ‫בבחינת משפיע‪ ,‬ואם כן‪ ,‬ממילא "ולא יבושו" כו'‪.‬‬ ‫אולם לעתיד לבוא אחרי הבירור והעליה של ספירת‬ ‫ה מלכות המבואר לעיל ‪ ,‬אזי תהיה היא בבחינת משפיע ‪ ,‬ואם‬ ‫כן – מאחר שאינה עוד בבחינת משפיע שתכונתה ענין‬ ‫הבושה כנ " ל – ממילא ' ולא יבושו עמי '‪ ,‬היינו ‪ ,‬ד ' עמי ' ) שעל‬ ‫פי פשטות קאי על בני ישראל ( מורה על בחינת המלכות‪, 12‬‬ ‫‪ (12‬כידוע שעם ישראל נמשלים להכלה‪ ,‬והקב"ה להחתן‪ ,‬וענין הכלה הוא‬ ‫שמקבלת מהחתן‪ ,‬ועל פי זה מובנת היטב איך ש'עמי' כאן קאי על ספירת‬ ‫המלכות‪ ,‬שהיא בבחינת מקבל מהספירות שלמעלה הימנה‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫ואומר ה כתוב שלא יהי ' לה את ענין הבושה עוד ‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה ‪ ,‬תשפיע השפעה אל כל שאר הספירות שלמטה‬ ‫הימנה ‪.‬‬ ‫]ומעתה יבאר התוכן הפנימי של כפל הברכה )לעיל‬ ‫מהמדרש(‪[:‬‬

‫וזהו ענין כפל הברכה‪ :‬שמלבד שיתעלו כל כך‬ ‫להיות "ואכלתם אכול" כנ״ל‪ ,‬עוד זאת‪ ,‬גם כי "ולא‬ ‫יבושו"‪ ,‬לפי שתהיה 'אשת חיל עטרת בעלה'‪ ,‬ובחינת‬ ‫‪13‬‬ ‫משפיע‪.‬‬

‫וזהו ענין כפל הברכה ‪ ,‬היינו ‪ ,‬שמלבד שת תעלה בחינת‬ ‫המלכות ) וכל הדברים הנמשכים ממנה ( בעילוי אחר עילוי‬ ‫ובבירור אחר בירור ‪ ,‬עד שיוכללו בעצמות המאציל ממש‬ ‫כנ " ל ‪ ,‬הנה עוד זאת ‪ ,‬ש ' לא יבושו '‪ ,‬כלומר ‪ ,‬לפי שתהיה‬ ‫בחינת המלכות למעלה מכל שאר הספירות ) ' עטרת בעלה ' –‬ ‫הכתר להספירות שהיו בבחינת דכר – ז " א דאצילות ( ‪ ,‬ות ה יה‬ ‫בבחינת משפיע להם ‪ ,‬ובמילא לא י היה בה עוד ענין הבושה ‪,‬‬ ‫כדלעיל ‪.‬‬ ‫פרק ד‬ ‫ביאור הפנימי בדברי המדרש אודות הדמיון בין קרבן אהרן‬ ‫להחידה של שמשון‬ ‫]ועכשיו מקשר כל המבואר לעיל לפרשתינו‪[:14‬‬

‫‪ (13‬ועיין בגמרא פרק קמא דמועד קטן דף ט' ע״ב‪' :‬ברכך ברכתא' כו'‪.‬‬ ‫וכן הוא במדרש תנחומא סוף פרשת בראשית‪.‬‬ ‫ועיין בתנא דבי אליהו חלק א' פרק כ'‪ .‬ובמדרש רבה פרשת דברים‬ ‫דף רפ״ז א׳‪' :‬אבל הכוכבים' כו'‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו רז״ל‪' :‬עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם 'קדוש'‪.‬‬ ‫)ועיין מ״ש עוד בד״ה 'ואשה כי תדור'‪ ,‬בפירוש‪' :‬ולא יתבוששו'‬ ‫]לקו"ת פ' מטות פד‪ ,‬ב[‪ :‬שם מבאר דכאשר האהבה לה' היא כרשפי אש ואין לו‬ ‫רצון זר רק 'ואל אישך תשוקתך'‪ ,‬אז התורה שלומד נתפסת במוחו וזוכר ואינו‬ ‫שוכח‪ ,‬שזהו בחי' זכר‪ ,‬ואז הקב"ה כביכול עם האדם העוסק בתורה הם מלובשים‬ ‫בלבוש אחד‪ ,‬וזהו דרגת 'ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו‪ .‬וכל זה יהי' רק‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬משא"כ כשיש לו רצון זר נק' 'היא בבגדה והוא בבגדו‪ ,‬ויוציא ויתן‬ ‫כתובה'‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬בתנא דבי אליהו שם איתא בענין 'אשר עשה עמכם להפליא'‪:‬‬ ‫"מאי 'להפליא'? בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים‬ ‫בגיהנם"‪.‬‬ ‫נראה דפירוש 'להפליא' גם כן מלשון 'לפלא נדר' בפרשת אמור כ״ב‬ ‫כ״א‪ ,‬דפרש״י‪' :‬להפריש'‪ .‬וכן 'כי יפליא לנדור נדר נזיר'‪ .‬ובגמרא סוף‬ ‫פ״ז דעירובין דף פ״ב ע״א‪ ,‬בענין‪ :‬לא ניתנה נזירות אלא להפלאה‪,‬‬ ‫שיהא נדרו מפורש כו׳‪ .‬ועם היות כי ענין מפורש הוא לשון ביאור‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫הוא גם כן לשון פירוד והבדל‪ ,‬כמו "בתור צאנו נפרשות" )ביחזקאל‬ ‫ל״ד י"ב(‪.‬‬ ‫וכוונת התנא דבי אליהו‪ ,‬היינו‪ ,‬שעם היות שיהיה הגילוי מבחינת‬ ‫'פלא עליון'‪ ,‬דקמיה "כחשכה כאורה"‪ ,‬ו"אם צדקת מה תתן לו"‪ ,‬ו"רבו‬ ‫פשעיך" כו'‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬יומשך משם גם כן להפריש בין מעשיהם של‬ ‫צדיקים כו׳‪.‬‬ ‫והוא על דרך מ״ש ברבות בראשית סוף פ״ב "ויאמר אלקים יהי‬ ‫אור" – 'אלו מעשיהן של צדיקים‪ ,‬אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כו׳‪,‬‬ ‫כיון דכתיב 'וירא אלקים את האור כי טוב'‪ ,‬הוי ]אומר[ במעשיהן של‬ ‫צדיקים הוא חפץ'‪.‬‬ ‫דלכאורה אין לזה פירוש‪ ,‬איך שייך לומר 'אבל איני יודע באיזה מהן‬ ‫חפץ'‪ ,‬מהו הספק?‬ ‫אלא הענין‪ :‬על דרך הנ״ל‪ ,‬משום דקמיה כולא כלא חשיבי‪,‬‬ ‫ו'כחשכה כאורה'‪.‬‬ ‫ועיין מ״ש מזה בד״ה 'ויאבק איש'‪.‬‬ ‫ובד״ה 'בשלח פרעה'‪.‬‬ ‫אלא שאעפ״כ‪ ,‬צמצם את עצמו כביכול להיות 'חפץ במעשיהן של‬ ‫צדיקים' דוקא‪.‬‬ ‫וזהו "אשר עשה עמכם להפליא"‪ ,‬והוא הפלא ופלא‪ ,‬להיות מפליא‬ ‫ומפריש כו'‪.‬‬ ‫ועיין מ״ש מזה בד״ה 'כי עמך מקור חיים'‪.‬‬ ‫ולקמן סוף ד״ה מצה זו כו׳‪.‬‬

‫ב‪ .‬ומכל זה יובן גם כן המדרש רבה פרשת צו‬ ‫פרשה ח׳ ע״פ 'זֶה ָק ְר ַבּן ַא ֲהרֹן כו׳ ְבּיוֹם ִה ָמ ַשח אוֹתוֹ'‪:‬‬ ‫"זה שאמר הכתוב )שופטים סימן י״ד( 'ויאמר להם‬ ‫מהאוכל ָי ָצא מאכל' כו׳‪ ,‬והיה שמשון תמיה‬ ‫בלבו‪ :‬ארי אוכל כל החיות‪ ,‬ועכשיו יצא ממנו‬ ‫מאכל? כך‪ ,‬אהרן אוכל כל הקרבנות‪ ,‬ועכשיו‬ ‫יצא ממנו קרבן‪ ,‬ואיזהו? זה קרבן אהרן כו'"‪.‬‬ ‫פירוש דברי המדרש הללו על פי פשטות הוא ‪:‬‬ ‫המדרש מיוסד על הפסוק מפרשתינו ' זה קרבן אהרן‬ ‫ובניו אשר יקריבו לה ' ביום המשח אותו ' ‪ .‬ודרשת המדרש‬ ‫כאן הוא למה נאמר כאן במנחת חביתים של כהן גדול תיבת‬ ‫' זה '‪ ,‬שמשמעו כמראה באצבעו על איזה דבר ‪.‬‬ ‫בתחילה מביאה הסיפור על שמשון שבדרך הליכתו‬ ‫לתמנתה לשאת את האשה שראה שם ‪ ,‬פגש בארי ששאג עליו‬ ‫ויצא לקראתו ‪ ,‬ואז רוח ה ' שרה עליו ' וישסעהו כשסע הגדי '‬ ‫– שקרע אותו לחלקים ‪ .‬ואז הלך לדבר עם האשה והיא היתה‬ ‫טוב בעיניו לשאתה ‪ .‬ואחרי כמה ימים ישב לקחתה ‪ ,‬ויסר‬ ‫לראות את האריה שהרג ומה קרה לו ‪ ' ,‬והנה ‪ ,‬עדת דבורים‬ ‫גבוית ]‪ -‬גופ ו המת [ האריה ודבש '‪ ,‬ואז לקח מהדבש שעל‬ ‫האריה בשביל אביו ואימו ‪ ' ,‬ולא הגיד להם כי מגוית האריה‬ ‫רדה ]‪ -‬לקח [ הדבש ' ‪ .‬וזהו ענין החידה שאמר שמשון להאב‬ ‫והאם של האשה שלקח ' מהאוכל יצא מאכל ‪ ,‬ומהעז יצא‬ ‫מתוק '‪ ,‬היינו ‪ ,‬שמהארי עצמו שבדרך כלל הוא האוכל את כל‬ ‫החיות ‪ ,‬יצא ממנו מאכל – דבש ‪ ,‬ומהארי שהוא עז וחזק‬ ‫שבבהמות ‪ ,‬יצא דבר מתוק ‪ ,‬הדבש ‪.‬‬ ‫וגם פי׳ בתנא דבי אליהו שם‪' :‬ולא יבושו' כו׳‪ ,‬כדי שיהא לכם שכר‬ ‫משלכם כו׳‪ .‬דהיינו‪ ,‬שלא יאכלו נהמא דכסופא(‪.‬‬

‫‪ (14‬להוי ידוע שכל סעיף ב' הוא הוספה מהצ"צ על לשון אדמו"ר הזקן דלעיל‬ ‫)כמובא בפלח הרימון בההערה בתחילת הדרוש שם(‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫וזהו התמיה שתמה שמשון ‪ ,‬כיצד יתכן שמהארי האוכל ‪,‬‬ ‫יצא מאכל ‪ ,‬ושמן העז יצא דבר מתוק ‪.‬‬ ‫ומה בא זה ללמדינו ולרמוז לנו ? זהו שממשיך המדרש‬ ‫שכך אהרן הכהן וכל כהן שבכל דור ודור ‪ ,‬הוא אוכל כל‬ ‫הקרבנות שמקריבים במ קדש ‪ ,‬ועכשיו יצא ממנו קרבן ‪ ,‬שהוא‬ ‫מביאו ומקריבו ‪ ,‬וכולו כליל לה '‪ ,‬ולא נאכל לכהנים כלל ! ?‬ ‫ואיזה קרבן זה ? זהו האמור בפרשתינו ' זה קרבן אהרן ובניו‬ ‫ביום המשח אותו '‪ ,‬והיא מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל‬ ‫יום ויום ‪ ,‬אשר כולה מוקטרת על המזבח ואינה נאכלת ‪,‬‬ ‫כאמור כאן בפרשה ‪ ,‬כדין כל מנחתו של כהן שהוא מביא‬ ‫משלו ‪.‬‬ ‫וזהו ששמשון אומר ‪ ' :‬מהאוכל יצא מאכל ‪ ,‬ומעז יצא‬ ‫מתוק '‪ ,‬מידי כהן שהוא אוכל שיירי כל מנחה ‪ ,‬יוצאת מנחה‬ ‫שהיא נאכלת כולה לה '‪ ,‬והא מתוק וערב לה '‪ ,‬שלכן נאכל‬ ‫כולו על האש ‪ ,‬מתוך עריבותו לה ' ) רד " ל ( ‪ .‬ולכן ‪ ,‬אומר הכתוב‬ ‫כאן ‪ ' :‬זה קרבן אהרן ובניו '‪ ' ,‬זה ' דייקא ‪ ,‬כמראה ואומר על‬ ‫החידוש שבדבר במנחה זו שהיא כולה כליל ‪ ,‬בזמן שכהן‬ ‫עצמו אוכל שיירי כל מנחה ‪.‬‬

‫ולפי פשוטו אינו מובן כלל מהו ענין התמיה‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬לפי פשוטו אחרי מיתת בהמה הרי היא נרקבת‬ ‫ונעשית אוכל לכל מיני שרצים ורמשים ‪ ,‬ואם כן ‪ ,‬מהו התמיה‬ ‫של שמשון בזה שמהארי ) האוכל שאר החיות ( יצא מאכל של‬ ‫דבש מהדבורים שהיו אוכלים אותו אחרי מיתתו ‪ ,‬ולכאורה‬ ‫בקי זהו טבע ה דברים ‪.‬‬

‫אך הענין‪:‬‬ ‫לבאר המדרש ‪ ,‬ולתרץ הקושיא הנ " ל ) מהו ענין התמיה (‬ ‫על פי פנימיות ענינים ‪.‬‬

‫כידוע מענין " ְו ִאם ֵה ָא ֹכל יֵ ָא ֵכל" – 'בשתי אכילות‬ ‫הכתוב מדבר'‪ ,‬אחת אכילת אדם‪ ,‬שהוא אכילת‬ ‫כהנים‪ ,‬שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים; ואחת‬ ‫אכילת מזבח‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אכילה זו הוא ענין בירור דשם מ״ה המברר‬ ‫ב״ן‪.‬‬ ‫ב ' אכילות הנ " ל ) אכילת אדם ואכילת מזבח ( על פי‬ ‫פנימיות הוא ענין " בירור דשם מ " ה המברר ב " ן "‪.‬‬ ‫והענין בזה הוא ‪ :‬שם מ " ה מורה על מדריגה אלקית‬ ‫נעל ית מאד ‪ ,‬דכאשר מתגלה מדריגה זו הי א פועל ת ביטול‬ ‫בהבחינות שבהן מתגלית ‪ .‬שכן תיבת ' מה ' מורה על ענין‬ ‫הביטול ‪ ,‬כמ " ש גבי משה רבינו ' ונחנו מה '‪ ,‬היינו ‪ ,‬שהוא כלא‬

‫חשיב ממש קמיה ית ' ‪ .‬וזהו תוכנו של שם מ " ה ‪ ,‬שפועל ביטול‬ ‫בהדברים שהוא מבררם ‪ ,‬וזהו מחמת רומ מותו ‪.‬‬ ‫וענין שם ב " ן הוא השורש לכל הנבראים התחתונים ‪.‬‬ ‫וידוע אשר בכל נברא יש ניצוץ אלקי שמכניס בו חיות ‪ .‬וענין‬ ‫עבודת הבירורים הי א לברר ולהעלות את הניצוץ ה אלקי‬ ‫לשרשו ומקורו ‪ ,‬שהוא בבחינת גלות בתוך הדבר הגשמי‬ ‫שמחיה ‪ .‬והדרך לעשות עבודה זו – לברר ולהעלות את‬ ‫הניצוצות מתוך הדברים הגשמיים – הוא על ידי שמגלה‬ ‫בתוכם מדריגה אלקית שמחמתה מתבטלים הנבראים‬ ‫ממציאותם ו ממילא מתעלים הניצוצות שבהם ‪ .‬וכמו כאשר‬ ‫מקרבים אבוקה ג דולה אל נר קטן ‪ ,‬הרי מצד גודל אור‬ ‫האבוקה ‪.‬‬ ‫וזהו ענין ב ' האכילות הנ " ל ‪ ,‬דעל ידי מדריגת האוכל‬ ‫)המברר ( ‪ ,‬שהוא בדרגא למעלה יותר מהמאכל ) המתברר ( ‪,‬‬ ‫הרי הוא מברר ומעלה את הניצוץ ה אלקי שבהמאכל למעלה‬ ‫לשרשו ‪.‬‬ ‫]עכשיו יבאר בפרטיות יותר ב' ענין אכילות אלו‪.‬‬ ‫מתחיל בענין 'אכילת מזבח'‪[:‬‬

‫והנה‪ ,‬אכילת מזבח זהו ענין ארי אוכל‪' ,‬פני אריה‬ ‫‪15‬‬ ‫דאכיל קרבנין'‪.‬‬ ‫ענינ ה של ' אכילת מזבח' הוא ענין האש ש ה יה יורד על‬ ‫המזבח בצורת אריה ‪ ,‬והיה אוכל את הקרבן ומעלהו לשרשו ‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬שעל ידי אכילה זו של האריה היתה הבהמה הגשמית‬ ‫נ אכלת ונכללת למעלה בשרשו של האריה ‪ ,‬שהוא ב מרכבה‬ ‫הע ליונה ב ' פני אריה ' ‪ .‬נמצא ‪ ,‬שבהקרבת כל קרבן על גבי המזבח‬ ‫היה ענין הבירור של הבהמה הגשמית והתכללותה למעלה ‪ ,‬וכפי‬ ‫שנתבאר לעיל בענין ' ואכלתם אכול ' ‪.‬‬

‫אך‪ ,‬הוא בחיצוניות העולמות‪" ,‬אשה ריח ניחוח"‪,‬‬ ‫בבריאה יצירה עשיה‪.‬‬ ‫הע לאה זו שנעשית בהבהמה על המזבח הי א בחיצוניות‬ ‫העולמות בלבד‪ .‬וכמבואר לעיל שיש מלאכים בכל עולם מעולמות‬ ‫בי " ע ‪ ,‬רק שהם בבחי ' חיצוניות העולמות ) לגבי הנשמות (‪,‬‬ ‫שההבדל בין פנימיות לחיצוניות הוא ‪ ,‬שפנימיות היא תכלית‬ ‫הכוונה של העולם ‪ ,‬והחיצוניות זהו האמצעי שעל ידו מתמלאת‬ ‫הכוונה ‪ .‬וכך הו א כאן ‪ ,‬שמדובר על הבירור הנפעל ב בהמה‬ ‫הגשמית על ידי המלאכים עליונים ‪ ,‬היינו ‪ ,‬על ידי בחינת האריה ‪.‬‬ ‫וזהו הרמז במה שנאמר על הקרבנות ' אשה ריח ניחוח '‪,‬‬ ‫היינו ‪ ,‬ענין הריח ‪ ,‬שהוא ענין חיצוני ‪ ,‬שכן אינו הדבר עצמו ‪ ,‬אלא‬ ‫הוא רק כמו הארה הנמשכת ממנו ) הריח של הדבר ( ‪ .‬וזה מרמז‬ ‫על ענין זה הנ " ל ‪ ,‬שהבירור וההעלאה של הבהמה הגשמית על‬ ‫‪ (15‬ועיין בזהר בראשית ד״ו ע״ב מענין זה‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫המזבח הוא בחיצוניות העולמות בלבד ‪ ,‬כענין הרי ח שהוא דבר‬ ‫חיצוני כמבואר למעלה ‪.‬‬ ‫]עתה יבאר ענין 'אכילת אדם'‪[:‬‬

‫אבל בחינת אדם – דכליל כולא – אינו אוכל‪ ,‬אלא‬ ‫באכילת אדם התחתון‪' ,‬אתם קרויים אדם'‪" ,‬נעשה‬ ‫אדם בצלמנו" כו'‪.‬‬ ‫לעומת מה שמבואר לעיל בענין אכילת הקרבנות על ידי‬ ‫המלאך העליון ‪ ' ,‬פני אר יה ' שב מרכבה – הנה ‪ ,‬אכילת האדם אין‬ ‫ענינה שבחינת האדם העליון שעל הכסא 'אוכל ' ומעלה ומברר‬ ‫את הקרבן הגשמי ‪ .‬אלא ' אכילת האדם ' קאי על אכילת האדם‬ ‫התחתון ‪ ,‬היינו ‪ ,‬אכילת הכהנים ‪ .‬והרי על ידי אכילת הכהנים‬ ‫מבררים ומעלים את הבהמ ה הגשמית למעלה לשורש האדם‬ ‫האוכלה ‪ ,‬ה יינו ‪ ,‬לבחינת האדם שעל הכסא ‪ ,‬ועל ידי זה הבהמה‬ ‫נכללת למעלה באלקות ‪.‬‬ ‫וזהו סוד הכתוב 'נעשה אדם בצלמנו ' ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬שהאדם‬ ‫למטה נעשה ונברא בצלם ו דמות של האדם העליון שעל הכסא‬ ‫)שזהו שרשו למעלה ( ‪ ,‬ולכן על ידי שאוכל את הבהמה הגשמית‬ ‫הרי נכללת בהמה זו למעלה בשורש האדם ‪ .‬וזהו גם דרשת רז " ל‬ ‫בענין שם ' אדם '‪ ,‬שדוקא 'אתם קרויים אדם '‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דוקא בני‬ ‫ישראל נקראים בשם אדם ‪ .‬כי הם משתלשלים ונמשכים מבחינת‬ ‫האדם שעל הכסא ‪ ,‬שהוא הפנימיות של כל המלאכים העליונים‬ ‫‪16‬‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬

‫וזהו ענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים‪.‬‬ ‫עניין ' אכילת אדם ' הנ " ל הוא זה ש ה בעלים היו מביאים‬ ‫קרבן על חטאתם ‪ ,‬ואחרי הקרבתו על גבי המזבח היו הכהנים‬ ‫אוכלים את החלקים של הקרבן שלא נשר פו על המזבח ‪ ,‬ו על ידי‬ ‫אכילה זו נפעל ת הכפרה אצל בעלי הקרבן ‪.‬‬ ‫]מסכם מכל הנ"ל בענין ב' האכילות‪[:‬‬

‫נמצא‪ :‬אהרן הוא המברר והמעלה הניצוצים דשם‬ ‫ב״ן‪.‬‬ ‫בזה שאהרן היה אוכל את קרבנות הבעלים ו ב זה היה מעלה‬ ‫אותם לשרשו למעלה ב אדם שעל הכסא ‪ ,‬הרי זהו ענין הבירור‬ ‫שלהם ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬דכאשר היה אוכל את הקרבן עם הכוונה הרא וייה‪,‬‬ ‫הרי בירר והעלה את הניצוצות של א לקות הנמצאים בתוך‬ ‫ה בהמה ה גשמית ההוא ‪.‬‬

‫וכן בחינת 'אריה דאכיל קרבנין' הוא המברר כו'‪.‬‬ ‫‪ (16‬וזהו גם ש'אדם' הוא מלשון 'אדמה לעליון'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהסיבה הפנימית לזה‬ ‫שנקראים בני ישראל בשם 'אדם' דוקא‪ ,‬הוא משום שהם 'דומים' ומעין לבחינת‬ ‫האדם שעל הכסא‪ ,‬כי זהו שרשם ומקורם ממש‪.‬‬

‫וכן כאשר היה יורד על המזבח בחינת ' פני אריה ' והיה‬ ‫אוכל את הקרבנות ‪ ,‬הרי בזה בירר והעלה את הניצו צות אלקיים‬ ‫הנמצאים בחלק ה זה של הבהמה ‪.‬‬

‫כי נפש הבהמה נלקחה משמרי האופנים שלא‬ ‫הובררו ]עדיין[‪ ,‬ולכן‪ ,‬בירור שלה הוא על ידי 'פני‬ ‫אריה' שבמרכבה‪ ,‬שהיא למעלה אפילו מבחינת‬ ‫‪17‬‬ ‫האופנים עצמן כו'‪.‬‬ ‫‪) (17‬ועיין מ"ש בד״ה 'זאת חנוכת המזבח' ]לקו"ת פ' נשא כח‪ ,‬ג[ )שם‬ ‫מביא איך 'ששורש נפש הבהמית שבאדם נלקחה מאופנים וחיות הקדש‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬פני אריה פני שור'‪ ,‬ומבאר למה נפשו הבהמית שונה מנפש‬ ‫הבהמה‪ ,‬שגם שרשה היא מאופנים וחיות הקדש(‪" :‬ששרש נפש הבהמית‬

‫שבאדם נלקחה מהאופנים וחיות הקדש שבמרכבה‪' ,‬פני אריה' ו'פני שור' כו׳‪.‬‬ ‫)הגם כי שרש כל נפש הבהמות הוא ג״כ מבחי׳ 'פני אריה' 'פני שור'‪ ,‬ושרש‬ ‫נפש העופות מבחי׳ 'פני נשר'‪ ,‬כמ״ש במ״א‪ ,‬ובמה תפרד שרש וחיות נפש‬ ‫הבהמית שבאדם‪ ,‬שבודאי אינה דומה לנפש שבבהמות ממש‪ ,‬שהרי נפש הבהמית‬ ‫שבאדם היא נפש המשכלת ומדברת‪ ,‬שגדלה וגבהה מעלתה לאין קץ על נפש‬ ‫שבבהמות ממש‪ ,‬שאינה אלא נפש חיה בלבד‪ ,‬ואין ערוך לחי עם מדבר כנודע‪.‬‬ ‫אך הענין הוא‪ ,‬שארבע חיות שבמרכבה ארבעה פנים לכל אחת מהנה‪ ,‬ויש‬ ‫בכל אחת מהן דמות אדם‪ ,‬וכמ״ש 'ודמות פניהם פני אדם'‪ ,‬ושרש וחיות נפש‬ ‫הבהמית שבאדם הוא מבחי׳ אדם שבחיות שבמרכבה‪ ,‬כי גם בחי׳ 'פני שור' ו'פני‬ ‫אריה' כלולים מבחי׳ אדם‪ ,‬וכמ״ש בזהר‪ ,‬ושרש נפש הבהמות שמבחי׳ 'פני שור'‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬מבחי׳ 'פני שור' בעצם כו'"‪.‬‬

‫וסוף ד״ה 'ואהי׳ אצלו אמון'‪ ,‬גבי‪' :‬תבל ארצו' ]לקו"ת במדבר יח‪ ,‬ד‬

‫– יט‪ ,‬א[ )מבאר שיש ב' בחינות אריה‪ ,‬הא'‪ ,‬בחיות הקדש‪ ,‬בחי' יצירה‪ ,‬בחי'‬ ‫טעם ודעת‪ ,‬אהבה מצד הבנה והשגה‪ .‬והב'‪ ,‬באופנים בחי' עשיה בלי הבנה‬ ‫והשגה וטעם ודעת‪ ,‬אלא אהבה טבעית‪ .‬וזה שייך למה שמביא כאן במאמר‬ ‫דידן שיש אריה שלמעלה מבחי' אופנים(‪'" :‬משחקת בתבל ארצו'‪' ,‬תבל'‬

‫]מספרה[ ב' פעמים 'אריה'‪ ,‬כי יש אריה בחיות הקודש‪ ,‬ויש אריה באופנים‪.‬‬ ‫חיות – בחי׳ יצירה‪' ,‬שית ספירן מקננין ביצירה'‪ ,‬והן הם בחי׳ שיתא סדרי‬ ‫משנה‪ ,‬שהם בבחי׳ טעם ודעת‪ ,‬וכך החיות הקודש אהבתם היא בבחינת טעם‬ ‫ודעת‪' ,‬ארי׳ שואג' כו׳‪ ,‬מחמת השגתם כי 'קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות' כו'‪ ,‬איך‬ ‫שהוא 'קדוש' ומובדל כו׳‪ ,‬ומבחינה זו שהיא בבחינת 'קדוש' ומובדל‪ ,‬שאינו בגדר‬ ‫עלמין – נמשך לריבוי 'צבאות' והיכלות‪ ,‬עד שגם למטה 'מלא כל הארץ כבודו'‪,‬‬ ‫ולכך‪ ,‬הם מרעישים 'בקול רעש גדול' על עוצם קדושה זו ממקום קדוש כזה‪,‬‬ ‫שיהי׳ נמשך ממקום כבודו מאור א״ס ב״ה שלמעלה מגדר עלמין‪ ,‬להחיות‬ ‫העולמות‪ ,‬אך עכ״ז‪ ,‬הוא 'קדוש' ומובדל‪ ,‬ולא כדמיון הנפש שמתלבשת בגוף כו׳‪.‬‬ ‫אבל האופנים – הם בבחי׳ עשי׳‪ ,‬שאין להם בחינת טעם ודעת והשגה גדולה‬ ‫באור א״ס ב״ה כחיות הקדש‪ ,‬ואעפ״כ‪ ,‬הם מרעישים מחמת אהבה טבעית שלהם‪,‬‬ ‫וזהו 'משחקת בתבל'‪ ,‬ב' פעמים 'אריה'‪ ,‬שבב׳ בחינות ארי׳ הוא בבחי׳ 'משחקת'‪,‬‬ ‫בין בבחינת אריה שבחיות הקדש‪ ,‬בין בבחינת אריה שבאופנים"‪.‬‬ ‫ובד״ה 'ואריה כבקר יאכל תבן' ]לקו"ת במדבר יא‪ ,‬א[‪" :‬והנה‪ ,‬כאשר‬ ‫נמשך למטה במלאכים המשכת אור א״ס ב״ה לקבל התפלות ולהעלותם‪ ,‬הרי הם‬ ‫נכללות באותו כח ואור‪ ,‬ועי״ז יש כח להתפלה לעלות למעלה יותר‪ ,‬ושם גבוה‬ ‫מעל גבוה כו׳‪ .‬ואם כך הוא בתפלה שכנגד הקרבנות‪ ,‬הנה‪ ,‬גם בקרבנות עצמו ג״כ‬ ‫כנ״ל‪ ,‬שהקרבנות הן מן הבקר‪ ,‬בחי׳ 'פני שור'‪ ,‬שהוא מהשמאל‪ ,‬וצריך 'לאכללא‬ ‫שמאלא בימינא'‪ ,‬בבחינת 'פני אריה אל הימין'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬במשכן של משה לא היה האש של מעלה בדמות אריה‪ ,‬כי משה לא‬ ‫רצה במלאך‪ ,‬אלא 'ותצא אש מלפני ה׳' וגו'‪ .‬והנה‪ ,‬לעתיד לבוא כתיב 'הנה‬ ‫ישכיל עבדי‪ ,‬ירום ונשא וגבה מאד'‪ ,‬אפילו מבחינת משה‪ ,‬ותהיה מעלת ומדרגת‬ ‫הנשמות הגבה למעלה מאד מבחי׳ מלאכים‪ ,‬וכמ״ש 'כעת יאמר' כו'‪ .‬ואמרו רז״ל‬ ‫שהמלאכים יהיו חוץ למחיצת הנשמות‪ ,‬עד שישאלו מהם 'מה פעל אל'‪ .‬וגם‬ ‫אמרו‪' :‬עתידים צדיקים שיאמרו מלאכים לפניהם קדוש'‪ ,‬וע״כ לא תהיה העלאת‬ ‫הקרבנות והשפעת השעורה הנ״ל ע״י בחי׳ ארי׳‪ ,‬כ״א ע״י הצדיקים בעצמן‪,‬‬ ‫כמ״ש 'קדש ישראל וכו׳ לה׳ ראשית תבואתה'‪ ,‬שבחי׳ התבואה והשעורים יהי׳‬ ‫נכלל בישראל עצמו‪ ,‬אבל אריה יהי׳ שוה כבקר‪ ,‬ולא יאכל אריה את הקרבן הבא‬

‫‪18‬‬

‫הסי בה לזה שדוקא ה ' פני אריה ' הוא המברר את הקרבן‬ ‫הגשמי ומעלהו למעלה ‪ ,‬היא ‪ ,‬שכן נפש הבהמה הגשמית נלקחה‬ ‫)נמשכה בפועל ממש בגופו הגשמי ( מבחינת 'שמרי האופנים ' ‪.‬‬ ‫רצונו לומר ‪ ,‬דרגת המלאכים דהאופנים הוא היותר נמוכה‬ ‫במלאכים עליונים ) מלאכים דעשיה ( ‪ ,‬והפסולת )שמרים ( ‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ההארה החיצונית ממדרגה זו ממנה נמשכה נפש הבהמות ‪.‬‬ ‫ועל כן הבירור שלה הוא על ידי ' פני אריה ' שבמרכבה‬ ‫דוקא ) 'הארי דאכיל קרבנין' ( ‪ ,‬שהו א למעלה אפילו מבחי '‬ ‫ומדרגת האופנים עצמן ‪.‬‬ ‫היינו ‪ ,‬מבואר בחסיד ות שאחד אופני הבירור של הניצוצות‬ ‫האלקיים הוא על ידי שממשיכים עליהם גילוי אור נעלה מאוד ‪,‬‬ ‫וכאשר נרגש בהניצוץ אור נעלה זה ‪ ,‬אזי הוא נמשך מעצ מו‬ ‫ליכלל באור זה ‪ .‬וכמשל האבוקה ה גדולה ‪ ,‬דכש מקרבים אותה אל‬ ‫הנר הקטן ‪ ,‬ונרגש בו ‪ ,‬הרי הוא נמשך מעצמו ליכלל באור‬ ‫האבוקה ‪.‬‬ ‫וכך הוא כאן ‪ ,‬מפני שה פני אריה דאכיל קורבנין הוא מדרגה‬ ‫גבוה מאד )שלמעלה מהשורש של נפש הבהמה ]שמרי האופנים [‪,‬‬ ‫וגם מהאופנים עצמם ( ‪ ,‬הנה ‪ ,‬מצד גילוי נעלית זה ‪ ,‬נפעל הבירור‬ ‫בנפשה של הבהמה הגשמית ‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬מבואר במקום אחר שמה שהוא בחינת‬ ‫מברר‪ ,‬בודאי שהוא עצמו כבר נתברר בתכלית‪,‬‬ ‫דהרי לא יכול לברר ולהעלות זולתו אם הוא עצמו‬ ‫‪18‬‬ ‫עדיין לא נתברר‪.‬‬ ‫מן הבקר‪ ,‬ושניהם יאכלו תבן‪ ,‬שהוא בחי׳ השפעה שנמשך ונשפע מן השעורים‪,‬‬ ‫אבל לא השעורים עצמן"‪.‬‬

‫ועיין בזהר פרשת צו דף ל"ב ע"ב‪ ,‬ודף ל"ג ע"א(‬

‫‪ (18‬ועיין מ״ש מזה בביאור ע״פ 'מי מנה עפר יעקב' ]לקו"ת פ' בלק סט‪ ,‬א[‬ ‫)ביאור ענין המובא במאמר דידן – שכל מברר צריך להיות מבורר כבר –‬

‫בפרטיות ובאריכות יותר(‪" :‬והענין‪ ,‬כי המברר צריך להיות נתברר תחלה‪,‬‬ ‫שמתחלה יתברר הוא מכל רע ופסולת‪ ,‬ואז אח״כ כאשר הוא נתברר מכל רע‬ ‫והוא רק טוב וקדושה האלקית‪ ,‬אז דוקא יכול הוא לברר את מי שלא נתברר עדיין‬ ‫]וכענין 'קשוט עצמך תחלה‪ ,‬ואח״כ קשוט אחרים'‪ ,‬וכענין 'סמוך לפלטין שלך‬ ‫לא כבשת' כו'[‪.‬‬ ‫ולכך‪ ,‬המברר את שם ב״ן הוא שם מ״ה‪ ,‬מפני ששם מ״ה הוא התיקון‬ ‫שנתברר מכל‪ ,‬לכך‪ ,‬אז יכול הוא לברר את שם ב״ן שלא נתברר עדיין‪ ,‬וכנזכר‬ ‫בע״ח שתחלה מתברר הכתר‪ ,‬ואח״כ כשהוא בעצמו מתברר היטב מכל‪ ,‬אז הוא‬ ‫מברר את החכמה שלא נבררה עדיין‪.‬‬ ‫שבחי׳ כתר הוא מלשון 'כותרת'‪ ,‬שהוא בחי׳ אור מקיף‪ ,‬שנמשך ממלכות‬ ‫דא"ס‪ ,‬ונק' שנתברר בחי׳ הכתר‪ ,‬היינו‪ ,‬כשהוא אינו רק בחי׳ כלי קבלה לקבל אור‬ ‫א״ס ב״ה בלבד‪ ,‬וכלי שלו היא רק כלי ביטול להשראת אור א״ס ב״ה‪ ,‬זוהי נק׳‬ ‫שנתברר אור הכתר‪.‬‬ ‫ומורי המגיד נ״ע פי׳ מ״ש 'כתר עליון‪ ,‬אע״ג דאיהו אור צח כו׳‪ ,‬אוכם הוא‬ ‫קדם עילת העילות'‪ ,‬שהוא מפני שהכתר הוא למעלה מכל הע״ס‪ ,‬לכך‪ ,‬הוא משיג‬ ‫יותר הביטול‪ ,‬איך שאין ערוך אל המאציל א״ס ב״ה‪ ,‬לכך‪ ,‬הוא 'אוכם' ובחי׳‬ ‫חושך‪ ,‬היינו‪ ,‬כמו המראה השחור שאינה נגבהת לעולם נגד המראה הלבן‪ ,‬כן‬ ‫הכתר הוא 'אוכם'‪ ,‬שהוא בבחי׳ ביטול‪ ,‬ואין בו הגבהה נגד 'נהורא חיורא' – אור‬ ‫א״ס ב״ה שלמעלה מהכתר כו׳‪ .‬וזהו שורש ענין יראה בושת כו'‪ .‬ובמ״א נתבאר‬ ‫דכתר הוא לשון 'שתיקה'‪] ,‬כמ"ש[ 'כתר לי זעיר'‪ ,‬וזהו 'סייג לחכמה שתיקה'‪,‬‬

‫"המברר צריך להיות נתברר תחלה ‪ ,‬שמתחלה יתברר הוא‬ ‫מכל רע ופסולת ‪ ,‬ואז אח״כ כאשר הוא נתברר מכל רע והוא רק‬ ‫טוב וקדושה האלקית ‪ ,‬אז דוקא יכול הוא לברר את מי שלא‬ ‫נתברר עדיין ] וכענין ' קשוט עצמך ' תחלה ‪ ,‬ואח״כ 'קשוט‬ ‫אחרים ' [ ‪ ) ". . .‬לקו " ת פ' בלק המובא בהגהת הצ " צ בההערה (‪.‬‬

‫וכענין מ״ש בספרי סוף פרשת עקב‪' :‬סמוך לפלטין‬ ‫שלך לא כבשת‪ ,‬ואתה הולך ומכבש חוץ לארץ'?‬ ‫וכמ׳׳ש במקום אחר‪ :‬דלכך אסור לאכול קודם‬ ‫התפלה‪ ,‬לפי שהאכילה הוא ענין בירור הנצוצים‬ ‫שבמאכל‪ ,‬ולהעלות המאכל‪.‬‬ ‫ז ו הי גם הסיבה מדוע ההלכה קובעת שאסור לאכול קודם‬ ‫התפלה ‪ .‬כי ענין האכילה הוא ענין בירור והעלאת הניצוצות‬ ‫שבמאכל לשרשם למעלה ‪ .‬ו בסמוך יבאר ש כד י לפעול עבודה‬ ‫זו אי אפשר רק באופן ש האדם כבר מבורר בתכלית ‪ ,‬ושבירור‬ ‫האדם נפעל על ידי עבודת התפילה ‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬פתח במזבח וסיים בשולחן כו׳‪ ,‬כמ"ש במקום‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫" המזבח‬

‫וזהו גם הטעם למאי דאיתא בגמרא על הכתוב‬ ‫עץ שלש אמות גבוה ‪ ,‬וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה ' "‬ ‫) ברכות נה ‪ ,‬א (‪ ' :‬פתח במזבח וסיים בשולחן ' ‪.‬‬ ‫דעל פי פנימיות הענינים ענין המזבח הוא כנגד ענין‬ ‫התפלה ‪ ,‬כמאמר רז " ל ' תפלות כנגד קרבנות תקנוה '‪,‬‬ ‫והשולחן ‪ ,‬שבו היו לחם הפנים ‪ ,‬מורה על ענין האכילה ‪.‬‬ ‫והסיבה ש ' פתח במזבח ' דוקא ‪ ,‬ואחר כך ' סיים בשולח ן ' הוא ‪,‬‬ ‫כי כדי לאכול עם כוונה ראויה ולהעלות הניצוץ אלקי‬ ‫שבמאכל ‪ ,‬הנה ‪ ,‬צריך האדם לעבודת התפ ילה ‪ ,‬כפי שיתבאר‬ ‫לקמן הטעם לזה ‪.‬‬

‫ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה?‬ ‫כי אם על ידי התפלה‪' ,‬שעת צלותא שעת קרבא'‪,‬‬ ‫והוא המשכת אלקות בנפש על ידי ח״י ברכאן‪,‬‬ ‫'ברוך אתה הוי"ה' כו׳ – אז‪ ,‬אחר כך דוקא יוכל‬ ‫‪19‬‬ ‫לאכול ולהעלות המאכל גם כן‪.‬‬ ‫'סייג'‪ ,‬היינו‪ ,‬המקיף לחכמה‪ ,‬שהוא כתר‪ ,‬הוא בחינת שתיקה וביטול‪' ,‬אוכם הוא'‬ ‫כו׳‪.‬‬ ‫וזהו נק' בחי׳ מ״ה‪ ,‬שהוא התיקון שנתתקן כלי שלו‪ ,‬שאינה רק כ״א כלי‬ ‫הביטול להשראת אור א"ס ב״ה‪ .‬משא״כ בחי׳ ב״ן‪ ,‬הוא אינו נתברר עדיין להיות‬ ‫בבחי׳ ביטול ממש לאור א"ס ב״ה‪ ,‬כ״א הוא מעורב טוב ורע‪ ,‬שיש בו בחי׳‬ ‫הביטול להבטל להשראת אור א״ס ב״ה‪ ,‬ויש בו ג״כ בחי׳ שכנגד הביטול‪ ,‬שהוא‬ ‫בחי׳ 'יש'"‪.‬‬ ‫‪ (19‬עיין מענין זה בד״ה 'כה תברכו את בני ישראל' ]לקו"ת נשא כו‪ ,‬ג[‬ ‫)מבאר ענין זה הנזכר במאמר דידן שעל ידי הברכה בתפילה נמשך גילוי‬

‫‪19‬‬

‫אלקותו ית' למטה‪ ,‬ובזה יוכל האדם לברר את הדברים הגשמיים(‪" :‬והנה‪,‬‬ ‫עליית האדם הוא ע״י התפלה בבחי׳ הנ״ל‪ ,‬כי במקום שמגמת האדם וחפצו‬ ‫ותשוקתו‪ ,‬שם נכלל ונדבק עצמותו ומהותו בכללו‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫וזהו ענין הברכות – 'יברבך ה''‪ .‬היינו‪ ,‬להיות ריבוי העלאות ניצוצות‪ ,‬הן‬ ‫כחות נפשיות האלקית והבהמיות שבאדם‪ ,‬ושבמאכלים ומשקים‪ ,‬ושאר צרכיו‬ ‫המתחדשות לבקרים‪ ,‬ועולות למעלה בכל יום באתערותא דלתתא ע״י התפלה‪,‬‬ ‫בריבוי וגודל עוצם התקשרות האהבה עזה שבק״ש ותפלה‪.‬‬ ‫כי‪ ,‬הנה‪ ,‬ענין ברכה נאמר עד״מ על הזרע הצומח מן השדה‪ ,‬שנזרע הגרעין‬ ‫בארץ עד שנטמן ונתכסה בעפר‪ ,‬וע״י הברכה והצלחה כשהצליח ועשה פרי‪,‬‬ ‫עולה וצומח מן הארץ בתוספת מרובה על העיקר‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬הנה‪ ,‬כתיב 'וזרעתי את בית ישראל'‪' ,‬וזרעתיה לי בארץ' כו'‪ ,‬שישראל‬ ‫הם בבחי׳ זריעה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬זריעת בחינת אלקות‪ ,‬כמ״ש 'ברוך ה׳ אלקי ישראל' כו׳‬ ‫כמ״ש במ״א‪ ,‬ונמשכו למטה בעולם הגשמי‪ ,‬ומכוסים ומלובשים בנפש הבהמית‬ ‫וכחות המתאווים לדברים גשמיים‪ ,‬וכמו הזריעה הטמונה ומכוסה בעפר כדי‬ ‫שיעלה ויצמח בתוספת וריבוי כחות הנפש החיונית‪ ,‬שיעלו גם המה ויתכללו‬ ‫ב'אחד' בק״ש‪ ,‬וכמאמר רז״ל‪' :‬לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים'‬ ‫כו׳‪ ,‬וכמ"ש במ״א‪ ,‬ולכן‪ ,‬עשה אלקים את האדם בארץ‪ ,‬לקבל החיות מן הדברים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬כדי שיתכללו כל כחות הדצ״ח‪ ,‬והחיות אשר בהם‪ ,‬להחיות נפש כל חי‬ ‫ורוח כל בשר בחיות הנפש‪ ,‬ורוח האדם העולה למעלה בק״ש ותפלה‪ .‬ולכן‪ ,‬צריר‬ ‫האדם להתפלל בכל יום ]‪ -‬כדי לברר ולהעלות הדברים הגשמיים והכחות נפשיים‬ ‫שהשתמש בהם ביום זה למעלה["‪.‬‬ ‫ובד״ה 'קדש ישראל' ]לקו"ת פנחס עט‪ ,‬ד[‪" :‬ולבאר היטיב ענין עלייה זו‬ ‫וגילוי זה ע״י תורה ותפלה‪ ,‬צריך לבאר ]תחילה[ מאמר רז״ל‪' :‬תלמוד תורה‬ ‫כנגד כולם'‪ ,‬אפילו כנגד 'עיון תפלה'‪ .‬ומ״מ‪ ,‬קודם התפלה אסור לאכול‪ ,‬וקודם‬ ‫הלימוד מותר לאכול! וזהו מחמת כי האדם הוא 'עולם קטן'‪ ,‬וכמו שיש בעולם‬ ‫יום ולילה‪ ,‬ביום מאיר האור‪ ,‬ובהעדר האור הוא בחינת לילה בגשמיות‪ ,‬כן הוא‬ ‫באדם ג״כ ברוחניות‪ ,‬כמ״ש 'גם כי אשב בחושך ה׳ אור לי'‪ ,‬אפילו בעוה״ז‬ ‫הגשמי ה׳ מאיר בישראל‪ ,‬וכאשר מתפשט ומאיר בו כח נשמתו‪ ,‬אזי נק׳ 'יום'‪,‬‬ ‫ובהסתלקות אור נשמתו‪ ,‬מכונה בשם 'לילה'‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬בלילה הוא בבחינת שינה לגמרי‪ ,‬מחמת הסתלקות אור נפשו‪ .‬ובבקר‪,‬‬ ‫בעמדו משינתו‪ ,‬אזי כח נשמתו היא רק באפיו‪ ,‬כי אין לה גילוי – מחמת חומר‬ ‫ישות הגוף – להאיר ולהתפשט בקרבו‪ ,‬ובכדי שלא יחזור להיות אין ואפס השי״ת‬ ‫מהוה ומחזיר לו נשמתו בכל בקר‪ ,‬כמ״ש ח'דשים לבקרים רבה אמונתך'‪ ,‬ועיין פ׳‬ ‫ויקהל )דף רי״ג סע״ב( פי׳ כמ״ש 'המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'‪ ,‬כי‬ ‫״ת ֵי״ש‪ ,‬ר״ל‪ :‬מזה שמחדש בכל יום‪ ,‬הוא המהווה יש‬ ‫מלת 'בראשית' הוא ָבּ ָר ְא ָ‬ ‫מאין‪ .‬אך‪ ,‬מחמת שנתגשם חיות הגוף מאד מאד‪ ,‬אינו יכול לקבל הארת נשמתו‬ ‫בקרבו‪ ,‬כ״א מעט מזעיר בבחי׳ אפיו‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהנשמה האלקית אין לה גילוי בלבו‬ ‫וגופו מחמת חומר ישות הגוף‪ ,‬כיון שעדיין לא התפלל‪ .‬שע״י התפלה‪ ,‬שמבטל‬ ‫רצונו לרצון העליון ב״ה‪ ,‬והנה‪ ,‬הרצון הוא מקור כל המדות‪ ,‬והוא חיותן וקיומן‪,‬‬ ‫וזהו ענין מסירת נפש‪ ,‬שמוסר רצונו כו׳‪ ,‬והדם הוא הנפש‪ ,‬שהוא הרצון‪ ,‬לכן‪,‬‬ ‫עי״ז נמשכת הנשמה‪ ,‬שהיא מבחינת שם הוי׳‪ ,‬ומתפשטת בכל הגוף‪ .‬משא״כ‬ ‫קודם התפלה היא עדיין רק באפיו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שרק במוחו ושכלו מודה לה׳‪ ,‬אבל לא‬ ‫נתפשטה עדיין בלב כו׳‪ ,‬וזהו שכתוב 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו‪ ,‬כי‬ ‫במה נחשב הוא'‪ ,‬אל תקרי ' ָבּ ֶמה'‪ ,‬אלא ' ָבּ ָמה'‪ ,‬פי׳‪' :‬חדלו לכם'‪ ,‬לשון הבדלו‬ ‫עצמיכם‪ ,‬מן בחי׳ אדם כזה שנשמתו רק באפיו‪ ,‬שלא יכלה להתפשט בכללות‬ ‫גופו‪' ,‬כי במה נחשב'‪ ,‬כמו הבמה נראה ונגלה הישות שלו ליש ודבר בפני עצמו‪,‬‬ ‫כן בו ג״כ גברה חומר הישות שלו עד שאינו מתבטל כלל מפני אור ה׳ – הוא אור‬ ‫נשמתו אשר באפיו‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אסור לאכול קודם התפלה‪ ,‬כמאמר רז״ל‪' :‬לא תאכלו על הדם'‪ ,‬לא‬ ‫תאכלו קודם שתתפללו על דמכם‪ ,‬בכדי שלא ליתן סטרא דדמא בישא לשלוט בו‪,‬‬ ‫ושוב לא יכול להאיר בו כח נשמתו לגמרי‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬תקנו לנו ברכת השחר‪ ,‬כמו 'מלביש ערומים'‪' ,‬מתיר אסורים'‪' ,‬המכין‬ ‫מצעדי גבר'‪ ,‬מחמת שאצל אדם‪ ,‬בחינת 'אדמה לעליון'‪ ,‬כל כחותיו‪ ,‬אפילו‬ ‫להלביש בגד ומנעל‪ ,‬הכל הוא כח שם הוי׳ ב״ה‪ ,‬ואין דבר חוץ ממנו‪ .‬הגם כי‬ ‫הברכות הם מדרבנן‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הם קודם מחמת שהם הכנה לק״ש דאורייתא‪ ,‬שהוא‬ ‫גילוי אמיתית שם ה׳‪ ,‬אשר הוא באמת אין עוד זולתו‪ ,‬למעלה עד אין קץ‪ ,‬ולמטה‬ ‫עד אין תכלית‪ .‬וע״י התבוננות מקודם בברכות‪ ,‬יכול לבוא לזה בק״ש באמרו‬ ‫בתחלה 'ברוך אתה ה׳ אלהינו'‪' ,‬ברוך'‪ ,‬הוא כמו בריכת המים‪ ,‬לשון המשכה‪,‬‬

‫]על פי ביאור זה )שהמברר צריך להיות מבורר לפני‬ ‫כן כדי שיכול לפעול הבירור(‪ ,‬יתרץ הקושיא הנ"ל‬ ‫בדברי המדרש דלעיל – מהי התמיה בזה שמהאוכל‬ ‫נעשה מאכל‪[:‬‬

‫ואם כן‪ ,‬כיון דבחינת 'פני אריה אכיל קרבנין'‪ ,‬על‬ ‫כרחך צריך לומר שהוא עצמו כבר נתברר‪.‬‬ ‫ועל פי הנ " ל מובן אשר כל דבר המברר על כרחך שהוא‬ ‫כבר מבורר ועומד מקודם‪ ,‬ודוקא מצד זה בכוחו לברר ‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫צריכים לומר שבחינת האריה דאכיל קורבנין כנ " ל הוא כבר‬ ‫מבורר בעצמו‪ ,‬שכן מבואר למ עלה דענינו הוא ש מברר ומעלה‬ ‫את נפש הבהמות לשרשן למעלה ‪.‬‬

‫ועל דרך זה אהרן אוכל כל הקרבנות‪ ,‬שאכילתו‬ ‫גורם וממשיך אכילת אדם העליון שעל הכסא‪,‬‬ ‫שלמעלה גם מבחינת 'פני אריה' שבמרכבה כו'‪.‬‬ ‫כן ענינו של אהרן הוא ש מברר את הניצוץ האלקי הטמון‬ ‫ב קרבנות ‪ ,‬ומעלה אותו עד לבחינת האדם העליון שעל הכסא‬ ‫) פנימיות המלאכים כנ " ל (‪ .‬שכן מאחר שבני ישראל )שדוקא הם‬ ‫בבחינת אדם ' אתם קרויים אדם ' ( נבראו בצלם ודמות האדם‬ ‫העליון ‪ ,‬ולכך ‪ ,‬על ידי אכילת אהרן ממשיך גם ממקורו ושרשו –‬ ‫אכילת אדם העליון שעל הכסא ‪ ,‬שהי א מדרגה גבוה ביותר מ פני‬ ‫אריה שבמרכבה שהי ' יורד ואוכל את הקרבנות שעל המזבח ‪.‬‬ ‫ומזה מוכח דהן ענינו של אהרן הוא בחינת מברר ‪ ,‬והן ענינו‬ ‫של האריה דאכיל קרבנין הוא בחינת מברר ‪ ,‬ועל פי זה יקשה‬ ‫בסמוך ‪.‬‬ ‫]מביא ראיות על גודל מעלת אהרן המברר‪ ,‬ושהוא‬ ‫למעלה גם מבחינת 'פני אריה' שבמרכבה )שהוא‬ ‫ג"כ בחי' מברר(‪[:‬‬

‫ועיין מ"ש ע״פ 'בהעלותך את הנרות'‪ ,‬בענין‪ :‬אהרן‬ ‫אותיות נראה‪ ,‬וזהו כענין 'אריה' אותיות 'ראיה'‪,‬‬ ‫אלא שאהרן הוא בבחינה גבוה יותר כנ״ל‪.‬‬ ‫ועוד נתבאר ענין 'אהרן'‪ ,‬שהוא בחינת א׳ ה״ר ן׳‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ומכל זה מובן איך בחינת אהרן הוא מרכבה‬ ‫לבחינות עליונות מאד שכבר נתבררו בתכלית‬ ‫הבירור‪.‬‬

‫שאנו ממשיכים אור א״ס ב״ה‪ ,‬אשר הוא בהעלם והסתר‪ ,‬להיות בבחינת גילוי‬ ‫בישראל‪ ,‬ובמקור כנסת ישראל‪ .‬לכן‪ ,‬אנו מבקשים 'ברוך אתה'‪ ,‬שיהיה הוי׳ ב״ה‬ ‫נמשך בבחינת 'אתה'‪ ,‬שהוא נוכח‪ ,‬פי׳ בגילוי‪ ,‬כמו שבאמת הכל בטל לפניו‬ ‫לגמרי"‪.‬‬

‫‪ (20‬עיין מזה ע״פ 'נשא את ראש בני גרשון'‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ולכן נאמר עליו "ונחנו מ״ה"‪ ,‬שהוא גם כן מבחינת‬ ‫מ״ה כמו משה‪ ,‬וכתיב "ואהרן מה הוא"‪.‬‬ ‫]וזהו ביאור התמיה של המדרש לעיל‪[:‬‬

‫ואם כן‪ ,‬גדלה התמיה‪ :‬איך עכשיו יצא ממנו קרבן‪,‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬שנעשה בחינת מתברר‪ ,‬כי ענין הבאת הקרבן‬ ‫הוא הוראה שהמביא הקרבן הוא צריך בירור‬ ‫והעלאה‪ ,‬ועל ידי הקרבן הוא מתברר ומתעלה כו'‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬אהרן‪ ,‬שהוא אוכל כל הקרבנות‪ ,‬והוא‬ ‫המעלה את כולם‪ ,‬איך יתכן שיהיה הוא עצמו עדיין‬ ‫צריך בירור והעלאה?‬ ‫וזהו כוונת המדרש‪ ,‬דלכאורה הוא תמיה גדולה‪.‬‬ ‫אם אהרן הוא זה שאוכל את הקרבנות ומעלה אותן לשרשן ‪,‬‬ ‫הלא צריך לומר שהוא כבר מבורר בעצמו ) כנ " ל בענין שהמברר‬ ‫מוכרח להיות כבר מבורר בעצמו ‪ ,‬דאם לאו אינו יכול לברר‬ ‫ולתקן (‪ .‬ואם כן ‪ ,‬איך יתכן שהוא בעצמו צריך להביא קרבן ‪ ,‬דזה‬ ‫הוי סימן שהוא עדיין צריך בירור ) הנפעל על ידי הבאת הקרבן (‪.‬‬ ‫ולכאור ה הדברים סותרים זה את זה ‪.‬‬ ‫וזוהי כוונת התמיה של המדרש על אהרן ועל האריה ‪.‬‬ ‫]הולך ומבאר איך יתכן שמהאוכל והמברר יצא מאכל‬ ‫ונעשה בבחינת מתברר‪.‬‬ ‫והנקודה בקצרה‪ :‬על דרך מה שנתבאר לעיל בענין‬ ‫'ואכלתם אכול'‪ ,‬דמה שכבר נאכל ונתברר‪ ,‬יתברר‬ ‫ויתעלה עוד לעתיד מחמת גודל מעלת הגילוי אור אלקי‬ ‫שיהי' אז‪ ,‬דמצד אור זה כל הנשמות דעתה נחשבים‬ ‫לבחי' בהמות לגבי אדם‪ ,‬ועוד צריכים בירור על ידי‬ ‫שנכללים באור עליון זה‪.‬‬ ‫וכמו כן כאן‪ ,‬דאפילו בחינת הפני אריה‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬גם‬ ‫בחינת אהרן – האדם העליון שעל הכסא – יצטרכו‬ ‫בירור ועלייה עוד לגבי הדרגא האלקית שלמעלה מהם‬ ‫שתתגלה לעתיד‪.‬‬ ‫וזהו שממשיך‪[:‬‬

‫אלא שהענין הוא על דרך הנ״ל‪ ,‬ד"ואכלתם אכול" –‬ ‫כי מה שעתה הוא בחי׳ נשמות גבוהות מאד‪ ,‬וכבר‬ ‫נתקנו ונתבררו בתכלית‪ ,‬עד שהם בחי׳ מבררים‬ ‫ומעלים הניצוצות כו'‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬לגבי הנשמות‬ ‫שיתגלו לעתיד מבחינת 'סובב כל עלמין'‪ ,‬נקראו‬ ‫בשם 'בהמות'‪ ,‬עד שצריכין העלאה‪.‬‬

‫וזהו ממש ענין " ֵמ ָהאוֹ ֵכל ָי ָצא ַמ ֲא ָכל"‪ ,‬שמה שהיה‬ ‫בחינת אוכל ומברר ומתקן זולתו ]‪ -‬בחינת הפני אריה‬ ‫דאכיל קרבנין‪ ,‬ובחינת אהרן ושרשו האדם שעל הכסא[‪ ,‬עכשיו‬ ‫יצא ממנו מאכל‪ ,‬שירדו בבחי׳ מאכלים הגשמיים‬ ‫דלויתן ושור הבר‪.‬‬ ‫והיינו שעל ידי זה יתעלו יותר כו'‪.‬‬ ‫כי על ידי ירי דה זו יוכללו כל המדריגות דעתה )ש כולם‬ ‫נמשכים מבחי ' ' ממלא כ ל עלמין ' כנ " ל ( בהנשמות שיתגלו‬ ‫לעתיד מבחי ' אורו ית ' הבלתי בעל גבול ) 'סובב כל עלמין ' (‪.‬‬

‫ועל דרך זה הוא ענין החידה דשמשון‪.‬‬ ‫ועל פי הנ " ל יבואר גם החידה דשמשון ‪ ,‬שראה כיצד‬ ‫ש מהארי ה עצמו – שבדרך כלל הוא היה זה שאוכל את כל‬ ‫הבהמות האחרות – יצא ממנו דבש ‪ ,‬שהוא מאכל הנאכל על ידי‬ ‫אחרים ‪ ,‬שזהו ענין ש ' מהאוכל ]הארי [ נעשה מאכל ] הדבש [ ' ‪,‬‬ ‫וכפי שממשיך ומבאר בסמוך ‪.‬‬

‫כי‪ ,‬הנה‪ ,‬אמרו רז״ל פרק קמא דסוטה דף י׳‪" :‬אמר‬ ‫רבי יוחנן‪' :‬שמשון' על שמו של הקב״ה נקרא‪,‬‬ ‫שנאמר 'כי שמש ומגן הוי׳ אלקים'"‪.‬‬ ‫אשר שם הוי׳ הוא בחינת 'שמש'‪ ,‬שלמעלה מבחינת‬ ‫שם אלקים‪ ,‬שהוא בחינת 'מגן' ונרתק להסתיר גילוי‬ ‫שם הוי׳‪.‬‬ ‫והמלאכים דבריאה יצירה עשיה מקבלים על ידי‬ ‫המגן והנרתק כו'‪.‬‬ ‫הסיבה שהמלאכים דעולמו ת בי " ע הם בגדר מציאות‬ ‫נברא ים המרגישים את עצמם ליש ‪ ,‬זהו משום שהם מקבלים‬ ‫חיותם על ידי הכח ה אלקי המחיה ומהווה הכל )שם הוי' ( על ידי‬ ‫בחינת צמצום והעלם ) בחינת המגן ונרתק דשם אלקים (‪ .‬ומכיון‬ ‫שכן הרי עתה ישנה נתינת מקום להרגשת ישות עצמם ‪ ,‬כי נעלם‬ ‫מהם האור האלקי המהווה אותם ‪ ,‬ואינו נרגש בהם ‪ .‬ואי לו בעולם‬ ‫האצילות ‪ ,‬שאינו בגדר נברא עדיין ‪ ,‬אלא רק התפשטות והתגלות‬ ‫אורו ית ' בהאצלת והפרשת עשר כוחות וספירות אלקיים מאתו‬ ‫ית '‪ ,‬לכן שם ישנו גילוי של בחינת שם הוי ' בלי שום העלם‬ ‫והסתר כלל ‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬הנה‪ ,‬גם בחינת 'אריה דאכיל קרבנין'‪ ,‬שהוא‬ ‫בחינת אוכל ומעלה כו'‪' ,‬יצא ממנו מאכל'‪ ,‬לגבי שם‬ ‫הויה‪ ,‬שהוא בחינת 'שמש'‪.‬‬ ‫על פי זה מובן מדוע האריה דאכיל קרבנין – שעד עתה‬ ‫היה בבחינת אוכל ומעלה – ייעשה לבחינת מאכל שצריך עלייה ‪,‬‬

‫‪21‬‬

‫שכן שורש האריה הוא בפני אריה שב מרכבה ה עליונה דעולם‬ ‫הבריאה ‪ ,‬ועולם זה והנבראים שבו מקבלים חיותם על ידי הפסק‬ ‫והעלם הצמצום כנ " ל ‪ ,‬לפיכך‪ ,‬לגבי שם הוי' עצמו כפי שהוא‬ ‫למעלה מבחינת ההעלם דשם אלקים ‪ ,‬הרי הם נחשבים לבחי '‬ ‫מאכל ויכולים עוד להתברר ולהתעלות באור עליון זה יותר‪.‬‬

‫כי תכלית תשוקת המלאכים הוא ' ְל ִא ְש ָתּ ֳא ָבא ְבּגוּ ָפא‬ ‫‪21‬‬ ‫ְד ַמ ְל ָכּא'‪.‬‬ ‫וזהו גם הביאור בזה שאפילו עכשיו תשוקת המלאכים היא‬ ‫לעלות ולה כלל בעצמותו ית' ממש ‪ .‬כי מאחר שהם מקבלים‬ ‫חיותם על ידי המגן דשם אלקים ‪ ,‬נעלם מהם עצמותו ית '‬ ‫שלמעלה מבחינת הצמצום וה ה עלם ‪ .‬אולם מצד שהמ לאכים הם‬ ‫עדיין במדרגה גבוה מאד לכן הם מרגישים את ה אלקות ומכירים‬ ‫שיש דרגא אלקית המובדלת מהם לגמרי ‪ ,‬הנה ‪ ,‬מהכרה זו הם‬ ‫משתוקקים לצאת ממציאותם ולהכלל באור עליון זה‪.‬‬ ‫וענין תשוקה זו של המ לאכים להיות נכלל בו ית ' עצמו‬ ‫נקראת בלשון הזהר ' לאשתאבא בגופא דמלכא '‪ ,‬לידבק וליכלל‬ ‫בגוף המלך עצמו ‪ .‬דהיינו ‪ ,‬כ מו שעל ידי ה אכילה נעשה המאכל‬ ‫דם ובשר כבשרו ממש ‪ ,‬כך היא תשוקת המלאכים ‪ ,‬להיות‬ ‫' נאכלים ' ונבלעים בו ית ' עצמו ‪ ,‬עד שיהיו כחלק ממנו ממש ‪.‬‬ ‫ומזה אנו רואים שגם בבחינת המלאכים שייך עוד בירור‬ ‫ועלייה ) וכמו שיהי ' לעתיד כאשר יתגלה מדרגה עליונה זו (‪.‬‬

‫וזהו ענין כי ִמ ְג ִוַית האריה רדה הדבש‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ (21‬וכמ״ש במקום אחר ע״פ 'אני ישנה ולבי ער'‪ ,‬שעל זה נאמר 'אכלתי‬ ‫יערי עם דבשי' ]לקו"ת שה"ש לד‪ ,‬ב[ )מבאר שם ענין תשוקת הנשמות‬ ‫והמלאכים לאשתאבא בגופא דמלכא על ידי קרבנות ותפילה שהוא במקום‬

‫קרבנות(‪" :‬וכמ״ש 'אכלתי יערי עם דבשי'‪ ,‬דקאי על ק״ש וברכותיה )כמ"ש‬ ‫פרשת פנחס דרכ"ו ע״ב(‪.‬‬ ‫'יערי' – אלו המלאכים‪ ,‬כי 'שרפים עומדים' נקראים 'עצי שטים עומדים'‪,‬‬ ‫ו'כולם עומדים באימה' כו'‪ .‬והיינו‪ ,‬מה שאומרים בברכת 'יוצר' איך שהמלאכים‬ ‫מקדישים כו׳‪ ,‬והאופנים ברעש גדול כו׳‪ ,‬שתשוקתם וחפצם להתכלל באור ה׳‬ ‫א״ס ב"ה‪ ,‬ובטלים אליו ית׳‪ ,‬שביטול והתכללות זה נקרא בשם אכילה‪ ,‬כמו‬ ‫המאכל עד׳׳מ שנבלע באברים ומתאחד עם דם הנפש‪.‬‬ ‫ו'דבשי' – אלו הנשמות‪ ,‬שהם פירות היער‪ ,‬ויש בהם מתיקות ותעגוג‪' ,‬מהעז‬ ‫יצא מתוק'‪' ,‬ארץ זבת חלב ודבש' כו'‪ .‬והיינו‪ ,‬מה שאומרים בק"ש 'שמע ישראל'‪,‬‬ ‫דקאי על הניצוץ אלקות‪ ,‬ורמ"ח תיבין דק"ש כנגד רמ"ח אברי האדם‪ ,‬שיהיו‬ ‫רמ"ח אברי האדם בטלין ונכללים באדם העליון‪' ,‬ועל דמות הכסא דמות כמראה‬ ‫אדם' כו'‪.‬‬ ‫ונקרא בחי׳ זאת בזוהר הקדוש‪' :‬לאשתאבא בגופא דמלכא'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬להיות‬ ‫בבחי׳ ביטול והתכללות ממש באור ה׳ א״ס ב״ה‪ ,‬כמו המאכל שנעשה ממנו דם‪,‬‬ ‫שמתאחד עם דם הנפש ממש"‪.‬‬ ‫‪ (22‬ועיין מ״ש בד״ה 'והנה אנחנו מאלמים אלומים' כו' ]תו"א פ' וישב כח‪,‬‬ ‫ב[ )מסביר כאן מה שמבואר במאמר דידן שאף שדבר כבר נתברר‪ ,‬עדיין צריך‬ ‫להתברר בירור שני להתעלות וליכלל במדרגה גבוה יותר(‪" :‬והענין‪ ,‬כי אע״פ‬

‫שנתבררו הנצוצות ונכללו בבחי׳ מ״ן‪ ,‬שהוא בחי׳ בטול לאלקות כנ״ל‪ ,‬עכ״ז‪ ,‬אי‬ ‫אפשר להם להתייחד ממש באלקותו ית׳ )כמו שהיו קודם שבירת הכלים‪ ,‬שהיו‬ ‫בחי׳ אלקות ממש‪ ,‬מי' ספירות דתהו(‪ ,‬עד שיומשך עליהם גילוי שם מ״ה‬ ‫דאצילות‪ ,‬ועי"ז יתבררו בירור שני‪ ,‬והוא העיקר‪ .‬יען 'בחכמה דוקא אתברירו'‪,‬‬ ‫שהוא בחינת המ״ד ]‪ -‬המשכה אלקית מלמעלה[‪ .‬כי הבירור הראשון הי׳ רק‬

‫וזהו הביאור בהחידה דשמשון ‪ :‬האריה קאי על בחינת פני‬ ‫אריה של מרכבה ה עליונה של עולם הבריאה ‪ ,‬שהוא בח ינת מלאך‬ ‫דבריאה ‪ .‬וזה שיצא מגוף האריה דבש ‪ ,‬שהוא מאכל ‪ ,‬הוא להורות‬ ‫על ענין הנ " ל ‪ ,‬היינו ‪ ,‬שאפילו מלאך עליון של עולם הבריאה ‪,‬‬ ‫לגבי האור הבלי גבול דשם הוי ' ) סובב כל עלמין כנ " ל ( נחשב‬ ‫הוא לבחינת מאכל ‪ ,‬ויכול להתברר ולהתעלות עוד בעילוי אחר‬ ‫עילוי‪.‬‬ ‫]ועתה יבאר כיצד שבחינת אהרן‪ ,‬שהוא כבר מבורר‬ ‫בתכלית‪ ,‬יכול להתברר ולהתעלות עוד‪[:‬‬

‫והנה‪ ,‬על דרך זה הוא ענין "זה קרבן אהרן כו׳ ביום‬ ‫המשח אותו" כו׳‪.‬‬ ‫כי‪ ,‬עם היותו בחינת אהרן‪ ,‬שהוא בחינת מ״ה‪,‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬שכבר הוא מבורר בתכלית‪ ,‬עד שראוי לברר‬ ‫ולהעלות כל הקרבנות‪ ,‬עם כל זה‪' ,‬יצא ממנו קרבן'‬ ‫– שנעשה בחינת מתברר‪.‬‬ ‫]עתה יבאר הטעם לזה שגם בחינת אהרן – שהוא‬ ‫בחינת מ"ה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שכבר הוא מבורר בתכלית –‬ ‫יכול להתברר ולהתעלות עוד‪.‬‬ ‫וקיצור נקודת הענין הוא כנ"ל – אשר לגבי מדרגה‬ ‫אלקית שלמעלה ממנו )סובב כל עלמין(‪ ,‬ששם‬ ‫אפילו בחינת אהרן נחשב לבחינת מתברר‪ ,‬ויכול‬ ‫להתעלות עוד‪.‬‬ ‫וזהו שממשיך‪[:‬‬

‫והיינו‪ְ " ,‬בּיוֹם ִה ָמ ַשח אוֹתוֹ"‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬לגבי בחינה זו ד ' ביום המשח אותו ' נחשב אהרן‬ ‫לבחינת מאכל ומתברר ‪ ,‬ויכול להתברר עוד ‪.‬‬ ‫]מבאר בפרטיות מהו בחינה ומדרגה זו ד'ביום המשח‬ ‫אותו'‪[:‬‬

‫שיהי׳ בהם בחינת בטול היש‪ ,‬וזהו רחוק עדיין מאלהות מאד‪ ,‬ד'איהו וגרמוהי חד'‪,‬‬ ‫שהם בבחינת בטול אמיתי‪ ,‬אלא ע״י שנמשך בהן בחינת מ״ד – שהוא הארת שם‬ ‫מ״ה – לבררם‪ ,‬אז נכללו בביטול אמיתי באלקות‪.‬‬ ‫וכמשל‪ :‬באדם שמברר בירורים ע״י שאוכל ושותה‪ ,‬ואח״כ מתפלל באהבה‬ ‫ויראה ע״י כח זה שאכל ושתה‪ ,‬שנמצא נכללו החיות של המאכלים והמשקים‬ ‫שנפלו בשבירת הכלים בבחינת האהבה ויראה שלו‪ .‬ועכ"ז‪ ,‬הוא עדיין רחוק‬ ‫ממהות 'אחד' האמת‪ ,‬אלא כשע״י העלאת מ״ן דאהבה ויראה שלו נמשכו לו‬ ‫דחילו ורחימו מלמעלה מאת ה׳‪ ,‬שתפול עליו אימה כו׳ – אז יוכללו באהבה‬ ‫ויראה זו שנמשכים מלמעלה מבחינת אלקות ממש‪.‬‬ ‫ועד״ז ]‪ -‬המשל דלעיל[ הוא בירור שני דמ״ד‪.‬‬ ‫ואפי׳ רבי עקיבא שיצתה נשמתו באחד‪ ,‬עכ״ז‪ ,‬הרי מס״נ של הנברא רחוק‬ ‫עדיין מאלקות‪ ,‬אלא שנמשך עליו הארה מבחינת 'אחד' האמת‪ ,‬ואז נכלל מס״נ‬ ‫שלו בבחינת 'אחד' ממש‪ .‬וזהו ענין 'למהוי אחד באחד'‪ ,‬שבחינת 'אחד' דיחודא‬ ‫תתאה‪ ,‬בטול היש‪ ,‬נכלל ביחודא עילאה‪ ,‬בטול אמיתי כו'"‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫והיינו‪ ,‬לפי שהמשכת 'שמן משחת קדש' הוא ממקום‬ ‫גבוה מאד‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהוא מושח את הקדש‪ ,‬אשר‬ ‫'קדש' הוא חכמה דאצילות‪ ,‬ואם כן‪ ,‬השמן הוא‬ ‫‪23‬‬ ‫למעלה מהחכמה דאצילות כו׳‪.‬‬ ‫ענין ' ביום המשח אותו ' הוא שאז אהרן הי ' נמשח ב 'שמן‬ ‫משחת קודש ' ‪ .‬ועל פי חסידות ‪ ,‬היינו ‪ ,‬שנשפע ונמשך על בחינת‬ ‫אהרן מדרגת שמן ‪ ,‬שהי א ממקום גבוה מאד ‪ ,‬והראיה ‪ ,‬שבו‬ ‫מושחים את ה ' קודש ' ) 'ש מן משחת קדש ' ( ‪ ,‬דקאי על בחינת‬ ‫החכמה דאצילות ‪ .‬ונזכר לעיל שבחינת אהרן הוא הביטול דמ " ה ‪,‬‬ ‫שהוא הוא מדרגתו ותכונתו של החכמה דאצילות – הביטול ‪ .‬ואזי‬ ‫נמשך עליו ממדרגה גבוה יותר ‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬מבחינת שמן ‪ ,‬ולכך ‪ ,‬על‬ ‫ידי התגלותה למטה על אהרן פועלת ביטול ובירור גדול יותר ‪.‬‬ ‫‪ (23‬ועיין בזהר ח״ג פרשת אמור דף פ״ה סוף ע״ב‪.‬‬

‫וכמ״ש במקום אחר ע״פ 'בהעלותך את הנרות' ]לקו"ת פ' בהעלותך‬ ‫ל‪ ,‬ג[ )מבאר מה שמובא במאמר דידן שמדרגת 'שמן משחת קדש' הוא למעלה‬

‫מהחכמה דאצילות‪ ,‬ולמעלה ממדרגת אהרן(‪" :‬והענין‪ ,‬דהנה‪ ,‬כתיב 'כשמן‬ ‫הטוב על הראש יורד על הזקן‪ ,‬זקן אהרן שיורד על פי מדותיו'‪ ,‬פי׳ 'זקן אהרן'‬ ‫הוא דיקנא דכהנא רבא )והן דרך פרט י״ג תיקוני דיקנא‪ ,‬בחי׳ י״ג מדות הרחמים‪,‬‬ ‫י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן כנ״ל(‪ ,‬בחי׳ שערות‪ ,‬שהן הן הלכות התורה‬ ‫שנקרא 'קווצותיו תלתלים'‪ ,‬שהן הן המשכת גילוי אלהותו מלמעלה למטה בריבוי‬ ‫התחלקות לאין קץ‪ ,‬ויש על זה בחי׳ 'שמן הטוב'‪ ,‬שהוא בחי׳ חכמה עילאה‬ ‫שנמשך עליהם‪) .‬והענין‪ ,‬י״ל דהשערות הם דז״א 'קווצותיו תלתלים שחורות‬ ‫כעורב'‪ ,‬והשמן שעליהם זהו חכמה עילאה דאצילות‪ .‬אך‪ ,‬עוד י״ל דהכוונה ג״כ‬ ‫על שערות די״ג ת״ד דא׳׳א‪ ,‬וכמ״ש 'הזקן' 'זקן אהרן'‪ ,‬נזכר ב' ה' פעמים 'זקן'‪.‬‬ ‫והענין‪ ,‬דהשערה יש בה חלל מבפנים שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחין‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬השערות עצמן הם ממותרי מוחין‪ ,‬ולכן‪ ,‬יכולים לחתוך את השערות ואין‬ ‫זה נוגע להמוח כלל‪ .‬והנמשל יובן ברוחניות‪ :‬דבחי׳ שערות נקרא לבושים‪ ,‬כענין‬ ‫המשל‪ ,‬שבו ועל ידו משיגים הנמשל‪ ,‬אשר המשל זהו בחי׳ השערה עצמה‪ ,‬ובחי׳‬ ‫הנמשל המלובש בו‪ ,‬זהו ענין החיות המלובש בתוך חלל השערה‪ .‬ועד״ז יובן בענין‬ ‫התורה‪ ,‬שהיא בחי׳ שערות‪ ,‬כי התורה נק' 'משל הקדמוני'‪ ,‬פי׳‪ ,‬שהיא בחי׳ משל‬ ‫ולבוש לבחי׳ 'קדמונו של עולם'‪ ,‬שכמו שע״י המשל יושג הנמשל‪ ,‬כך ע״י התורה‬ ‫יהיה השגה באור א״ס ב״ה‪ ,‬שהוא 'קדמונו של עולם'‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪ .‬וזהו‬ ‫שהלכות התורה הן בחי׳ השערות עצמן‪ ,‬ר״ל‪ ,‬שהם הנק׳ 'משל הקדמוני'‪ ,‬ויש‬ ‫עליהם בחי׳ 'כשמן הטוב'‪ ,‬שהוא בחי׳ חכמה דאור א״ס ב״ה ממש‪ ,‬מבחי׳‬ ‫'קדמונו של עולם'‪ ,‬היינו‪ ,‬חכמה דא״ק‪ ,‬או חכמה דעתיק יומין‪ ,‬הנמשך ומלובש‬ ‫בהם‪ ,‬וזהו ענין השערות עצמן‪ ,‬ובחי׳ 'כשמן הטוב' היורד ונמשך עליהם‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫השערות עצמן הנק׳ י״ג ת״ד דא״א‪ ,‬הם בחי׳ חיצוניות לגבי פנימיותו‪ ,‬שהוא בחי׳‬ ‫'כשמן הטוב'‪ ,‬שהפנימיות נמשך מבחי׳ פנימית הכתר‪ ,‬שהוא עתיק יומין"‪.‬‬

‫וע״פ 'זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו' כו׳‪ ,‬עיין שם ]לקו"ת‬ ‫נשא כט‪ ,‬ג[ )מבאר איך שיש שתי מדרגות‪ ,‬אכילת המזבח‪ ,‬שזהו אחרי המשח‪,‬‬

‫והקטורת והקערות 'ביום המשח' שזהו שתי הדרגות שבמאמר דידן‪ ,‬אהרן‬ ‫אוכל כל הקרבנות‪ .‬אבל לגבי דרגא של 'ביום המשח אותו' נעשה בחינת‬ ‫מתברר(‪" :‬והנה‪ ,‬מבואר במקום אחר באגרת הקדש ד״ה 'למה נסמכה פרשת‬

‫מרים'‪ ,‬שע״י העלאת מ״ן של הקרבנות שע״ג המזבח‪ ,‬נמשכים ויורדים מ״ד‬ ‫מבחי׳ 'אדם שעל הכסא'‪ ,‬הנק׳ ז״א דאצילות‪ ,‬וזהו ענין אכילת מזבח‪ ,‬שממשיך‬ ‫מ״ד מבחי׳ אור פנימי‪ .‬וענין הקטרת‪ ,‬שהוא הריח‪ ,‬שהוא עולה עד בחי׳ 'חוטמא‬ ‫דעתיק'‪ ,‬זהו העלאת מ״ן לבחי׳ המקיף‪' ,‬המלך המרומם לבדו כו׳‪ ,‬והמתנשא‬ ‫מימות עולם'‪ .‬וענין 'שמן המשחה'‪ ,‬שהוא תערובות פנימי ומקיף‪ ,‬היינו‪ ,‬כמ״ש‬ ‫'כשמן הטוב כו' יורד על הזקן' כו׳‪ ,‬שנמשך ממזלות דנפקי ממוח סתימאה‪ ,‬שבו‬ ‫מלובש גבורה דעתיק יומין כנ״ל‪ .‬וזהו ענין 'ביום המשח'‪' ,‬ואחרי המשח'‬ ‫שבקטרת והבאת קערות‪ ,‬שהוא בחי׳ העלאת מ״ן להמשיך האור מקיף‪ ,‬כתיב‬ ‫'ביום המשח'‪ ,‬לפי ש'שמן המשחה' הוא ג״כ מבחי׳ מוח סתימאה דעתיק‪ ,‬א״כ‪,‬‬ ‫הכל בחי׳ א׳‪ .‬משא״כ אכילת מזבח שממשיך מ״ד מבחי׳ ז״א‪ ,‬לכך נאמר ע״ז‬ ‫'אחרי המשח' כו׳"‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬כדי להיות נמשך גילוי זה מבחינה ד'שמן‬ ‫משחת קדש' בבחינת אהרן‪ ,‬הוצרך להביא קרבן‪,‬‬ ‫שנעשה בבחינת מתברר‪.‬‬ ‫כי יש כמה מדרגות בבחינת הביטול‪ ,‬כי הביטול הוא‬ ‫מבחינת חכמה – כ״ח מ״ה – ויש 'חכמה תתאה'‪,‬‬ ‫ו'חכמה עילאה' כו׳‪ ,‬ועוד מדרגות אין קץ‪.‬‬ ‫והגם שמבואר לעיל שבחינת אהרן הוא ענין הביטול דמ " ה ‪,‬‬ ‫כמ "ש ' ונחנו מה '‪ ' ,‬ואהרן מה הוא '‪ ,‬הרי זהו סימן שכבר הוא‬ ‫מבורר בתכלית ‪ ,‬ולכן יש להבין איך יכול לפעול עליו ביטול גדול‬ ‫יותר ‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא ‪ ,‬שבאמת יש כמה מדריגות בבחינת הביטול‪,‬‬ ‫שכן כאשר מתגלה אור אלקי עליון יותר ‪ ,‬הרי זה פועל ביטול‬ ‫גדו ל יותר ‪ .‬ובזה יובן דכאשר נתגלה ב בחינת אהרן )שהוא‬ ‫הביטול דמדרגת החכמה דאצילות ( מדרגה יותר עליונה ) בחינת‬ ‫שמן משחת קודש ( ‪ ,‬הרי נפעל בו ביטול ועלייה יותר גדולה ‪ .‬וכמו‬ ‫שהוא ית ' אין לו סוף ו גבול ‪ ,‬לכן גם המדריגות שמתגלים ממנו‬ ‫הם בלי ג בול ‪ ,‬ועל כן יש מדריגות אין קץ בה ביטול שיכול להיות‬ ‫על ידו ‪.‬‬

‫ואהרן – א׳ ה״ר כו'‪ ,‬ולגבי 'שמן משחת קדש'‪ ,‬שהוא‬ ‫'חכמה עילאה'‪ ,‬ולמעלה מהחכמה – נעשה בחינת‬ ‫מתברר‪ ,‬עד שעל ידי זה נמשך בו מבחינת 'שמן‬ ‫משחת קדש'‪.‬‬ ‫לגבי בחינת אהרן ‪ ,‬חכמה דאצילות ) ונחנו מה( ‪ ,‬בחינת 'שמן‬ ‫משחת קודש ' באין ערוך למעלה ממנו ‪ ,‬וכשנתגלה עליו בחינה זו‬ ‫פעל בו ביטול גדול יותר ‪ ,‬ובזה נעשה מבחינת מברר לבחינת‬ ‫מתברר ‪.‬‬ ‫]עתה יבאר עוד בדיוק לשון כתוב זה‪[:‬‬

‫וזהו שכתוב "ביום המשח אותו"‪.‬‬ ‫דלכאורה הוה ליה למימר‪' :‬מיום המשח אותו'‪,‬‬ ‫מאחר שנאמר אחר כך 'מנחה תמיד'‪ ,‬שמיום שנמשח‬ ‫מביא קרבן זה בכל יום עד עולם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מהו "ביום‬ ‫המשח"?‬ ‫כי לכאורה קרבן זה שמביא אהרן הוא מיד ולדורות ‪ ,‬ומדוע‬ ‫נאמר שקרבן אהרן הוא רק ' ב יום המשח אותו '‪ ,‬ולא מיום ההוא‬ ‫ו הלאה ?‬

‫אלא‪ ,‬דרצונו לומר‪ :‬כדי שעל ידי זה יהי׳ גם בכל יום‬ ‫ויום עד עולם גילוי בחינת ומדרגת 'יום המשח אותו'‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫דהיינו ‪ ,‬אילו היה כתוב ' מיום המשח אותו ' היה משמע‬ ‫שנמשך אותו הגילוי דבחינת 'שמן משחת קודש ' באותו היום‬ ‫שהביא אהרן קרבנו ‪ ,‬ואח " כ בכל יום שהיו מביאים את הקרבן‬ ‫תמיד הי ' נמשך רק הארה ורושם מאותו הגילוי שהיה אז בשעת‬ ‫הבאת קרבן אהרן ‪ .‬אבל עתה שנאמר ' ביום ' דייקא ‪ ,‬הרי זה‬ ‫משמע שנמשך בכל יום שמביאים את הקרבן תמיד אותו הגילוי‬ ‫שנמשך אז בעת הבאת הקרבן אהרן ‪ ,‬ולא רק הארה חיצונית‬ ‫ממנו ‪.‬‬ ‫]עכשיו יבאר זה שכתוב 'ביום המשח אותו'‪ ,‬מהו‬ ‫משמעות הפנימית בענין 'יום'‪[:‬‬

‫כי 'יום' הוא לשון הארה וגילוי‪ ,‬כמ״ש "ויקרא אלקים‬ ‫לאור יום"‪.‬‬ ‫דהיינו ‪ ,‬מכתוב זה מוכח שענינו של ' יום ' הוא אור‬ ‫וגילוי ‪ .‬ובוחניות ‪ ,‬היינו ‪ ,‬גילוי הארה א לקית למטה ‪ .‬וזהו תוכנו‬ ‫הפנימי של ה כתוב ' ביום המשח אותו '‪ ,‬הארה וגילוי אלקית‬ ‫מבחינת ' שמן משחת קודש ' – חכמה עילאה ‪ ,‬ו אף למעלה‬ ‫מחכמה עילאה ‪ ,‬כדלעיל ‪.‬‬

‫וכנודע מענין 'היום יום אחד לעומר'‪' ,‬היום שני ימים'‬ ‫כו׳‪ ,‬כמ״ש במקום אחר‪.‬‬ ‫הענין ה מבואר לעיל בענין ' ביום המשח אותו '‪ ,‬ש ' יום '‬ ‫פירושו אור וגילוי אלקי ‪ ,‬הוא על דרך מה שמבואר בחסידות‬ ‫בענין ספירת העומר ‪ ,‬שא ומרים ' היום יום אחד לעומר ' וכן‬ ‫הלאה בכל יום אומרים אותו נוסח ' היום יום ' כו ' ‪ .‬והענין‬ ‫הפנ ימי בזה הוא ‪ ,‬אשר כל יום מספירת העומר הוא כנגד מד ה‬ ‫אחרת בנפש האדם ‪ ,‬כמו שאומרים ב תפלה ‪ ' :‬חסד שבחסד '‪,‬‬ ‫' גבורה שבחסד ' וכו ' ‪ .‬ובכל יום עבודתינו הוא לב רר ולתקן‬ ‫עוד מדה אחרת בנפשינו שת הי ' כולה לה ' לבדו ‪ .‬ואחד‬ ‫הדרכים שפועלים בירור זה הוא על ידי שממשיכים גילוי‬ ‫אלקות מל מעלה על נפשינו ‪ ,‬ועל המידה הפרטית של אותו‬ ‫היום שאותה אנו מתקנים ביום זה ‪ .‬שכן כשמתגלה אלקותו‬ ‫ית ' עלינו ‪ ,‬אזי ה מידה ה זו שנמצאים בה נכללת באלקותו ית ' ‪,‬‬ ‫ומעוצם הגילוי נהפכת להיות כולה לה ' ‪ .‬וגילוי זה נמשך‬ ‫עלינו בשעה ש אנו אומרים ' היום יום כו ' לעומר '‪ ,‬כי כנ " ל‬ ‫הפירוש ב ' יום ' הוא אור וגילוי ‪ ,‬ובעת שאומרים תפילה זו ‪,‬‬ ‫הרי אנו ממשיכים על נפשינו גילוי עצום זה לתקן ולברר את‬ ‫ה מידה הפרטית של אותו יום ‪.‬‬

‫וזהו גם כן 'חדש ימינו'‪.‬‬

‫וזהו ענין "ביום המשח אותו"‪.‬‬ ‫]בזה יבאר גם ענין דומה שהיה בקרבנות הנשיאים‪[:‬‬

‫ועל דרך זה נאמר גם כן בקרבנות הנשיאים בחנוכת‬ ‫המזבח "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו"‪,‬‬ ‫והלא לא היה 'ביום המשח אותו' רק קרבן נחשון‪,‬‬ ‫ואיך נאמר על קרבנות של כל הנשיאים "ביום‬ ‫המשח"?‬ ‫אלא‪ ,‬לפי שבחינת ומדרגת הקרבן שהביאו בכבוד‬ ‫קערות ומזרקי כסף כו׳‪ ,‬וקטרת כו׳‪ ,‬היה ממשיך גם‬ ‫בכל יום שאחר כך מבחינת 'ביום המשח אותו'‪ ,‬כמו‬ ‫בקרבן נחשון שהיה בפועל ממש 'ביום המשח אותו'‪,‬‬ ‫כך המשיכו גם כל הנשיאים – כל אחד ואחד ביומו‬ ‫– מבחינת 'יום המשה אותו'‪.‬‬ ‫ועל דרך זה נאמר גם כן בקרבן אהרן "מנחה תמיד"‪,‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬עד עולם‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬הוא בחינת 'ביום‬ ‫המשח אותו'‪ ,‬שהוא המשכת בחינת "כשמן הטוב‬ ‫היורד על הראש" כו'‪.‬‬ ‫לכאורה יש עוד ענין שאינו מובן ב פסוק ים המדברים על‬ ‫קרבן אהרן ‪ ,‬והוא ‪ ,‬נאמר על קרבן זו ‪ :‬שהוא ' מנחה תמיד '‪,‬‬ ‫שמשמע מיד ולדורות ‪ ,‬ולאידך כתיב שקרבן זה הי ' רק ' ביום‬ ‫המשח אותו '‪ ,‬ולא אחריו ‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא כדלעיל ‪ ,‬דבאמת קרבן זו הוא מיד ולדורות‪,‬‬ ‫וזהו שנאמר ' מנחה תמיד ' דייקא ‪ .‬ו כדי להורות ש גילוי זה שנמשך‬ ‫אז על ידי קרבן אהרן יה י ' גם בכל יום ויום בהבאת קרבן זה‬ ‫נאמר ' ביום המשח אותו '‪ ,‬ולא ' מיום '‪ ,‬וכנ " ל ‪.‬‬

‫ולהיות גילוי והמשכה זו ]‪ -‬ד'שמן משחת קדש'[‪ ,‬נעשה‬ ‫בבחינת מתברר לגבי המשכת הביטול ד'חכמה‬ ‫עילאה' ממש‪ ,‬שלמעלה מבחינת אהרן עצמו‪.‬‬ ‫]על פי הנ"ל יבאר עוד דיוק בלשון המדרש לעיל‪[:‬‬

‫וזהו שמסיים המדרש‪" :‬ואיזה? 'זה קרבן אהרן'" כו׳‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪ (24‬כמ"ש סוף ד"ה 'כי ביום הזה יכפר' עיין שם ]לקו"ת פ' אחרי כו‪ ,‬ג[‬ ‫)שם מבאר פסוק זה איך שיום קאי על המשכת אור‪ ,‬כמבואר במאמר דידן‪,‬‬

‫לשון הארה וגילוי(‪" :‬ולכך‪ ,‬אנו מתפללים 'השיבנו ה׳ אליך ונשובה'‪ ,‬שיהיה‬ ‫תחלה אתערותא דלעילא‪ ,‬בכדי שיוכל להיות אח״כ אתערותא דלתתא –‬ ‫'ונשובה' אח"כ‪ .‬ואף כי לעולם באתערותא דלתתא תלוי אתערותא דלעילא‪,‬‬ ‫אעפ״כ‪' ,‬חדש ימינו כקדם'‪ ,‬פי׳‪ :‬כמו שהיה תחלת בריאת העולמות מחמת רצונו‬

‫הטוב‪' ,‬כי חפץ חסד הוא'‪ .‬וענין 'חדש ימינו'‪ ,‬כי הימים נקראים המשכת אור ה׳‪,‬‬ ‫כמ״ש 'לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו׳‪ ,‬והיה לך הוי׳ לאור עולם'‪ ,‬וע״ז‬ ‫אנו מבקשים שיאיר עלינו אור חדש מבחי׳ הצור הנ״ל‪ ,‬אף שנפסק ממנו האור‬ ‫הראשון מבחי׳ 'אש אוכלה הוא'‪ ,‬והיינו‪ ,‬כמו בחושך"‪.‬‬

‫ועל דרך זה מבואר בזהר באדרא קל״ד ב׳‪ ,‬שיש 'ימי עולם'‪ ,‬ו'ימי‬ ‫קדם'‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫כי בקרבנות שלפניו ולאחריו כתיב "זאת תורת‬ ‫העולה" כו׳‪ ,‬ו"זאת תורת המנחה" כו'‪ ,‬ו"זאת תורת‬ ‫האשם" כו׳ – רק בקרבן אהרן כתיב 'זה'‪.‬‬ ‫יש להבין עניין שינוי לשון זו‪ ,‬שרק אצל קרבן אהרן נאמר‬ ‫' זה ' בלשון זכר ולא 'זאת ' כמו בשאר הקרבנות ‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫נקבה ‪.‬‬ ‫]התירוץ הוא‪[:‬‬

‫והיינו‪ ,‬כי 'זאת' היא בחינת 'נוקבא'‪ ,‬שם ב"ן‬ ‫המתברר‪ .‬אבל 'זה'‪ ,‬הוא בחינת דכר‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫אהרן ששרשו משם מ"ה כנ״ל‪.‬‬ ‫אלא החילוק ב ין כל שאר הקרבנות לקרבן אהרן תלוי‬ ‫בההבדל בין המדריגות שלהם ‪ .‬כלומר ‪ ,‬מאחר שאהרן היה‬ ‫בבחינת מברר וא ו כ ל הקרבנות ‪ ,‬לכן נאמר אצל קרבנ ו לשון ' זה '‬ ‫שהוא לשון זכר ‪ ,‬כי זהו גם כן ענינו ‪ ,‬ש הוא בחינת זכר ומשפיע ‪,‬‬ ‫כי היה משפיע ומברר ‪ .‬ואילו שאר הקרבנות שלא היו מתייחסים‬ ‫לאהרן דוקא נאמר בהן ' זאת ' בלשון נקבה ‪ ,‬שכן ענין שאר‬ ‫הקרבנות הוא כמו ענין הקרבן כפשוטו ) כפי שנתבאר לעיל (‪,‬‬ ‫היינו ‪ ,‬שמורה על זה שבעל הקרבן זקוק עדיין לבירור ועלייה‬ ‫ותיקון‪ ,‬דהיינו ‪ ,‬שהוא בבחינת מתברר ומקבל ‪ ,‬כמו נקבה‪ ,‬שמקבל‬ ‫הבירור על ידי אכילת הכהנים ) וזהו ענין הכהנים אוכלים ובעלים‬ ‫מתכפרים (‪.‬‬

‫ועם כל זה‪ ,‬כדי להיות בחינת "ביום המשח אותו"‬ ‫כו׳‪ ,‬שהוא המשכה עליונה ממדרגה מאד נעלה‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬עם היותו בחינת 'זה'‪' ,‬יצא ממנו קרבן' כו׳‪,‬‬ ‫‪25‬‬ ‫והוא בחינת קרבן גבוה יותר כו׳‪.‬‬ ‫אף על גב שבחינת אהרן הוא בבחינת ' זה ' לשון זכר ‪ ,‬ענין‬ ‫משפיע ומברר ‪ ,‬שכבר מבורר בתכלית כנ " ל ‪ ,‬מכל מקום ‪ ,‬כדי‬ ‫‪) (25‬ועיין בזהר ריש פרשת ויצא דף קמ"ח ב׳ ע״פ 'וחסידיך ירננו'‪.‬‬ ‫ובפרשת צו דף ל"א א׳(‪.‬‬ ‫ועיין מ״ש סוף ד"ה 'בעצם היום הזה נמול' ]תו"א יג‪ ,‬ד[ )מבאר שם‬ ‫איך ש'היום הזה' קאי על הגילוי דלעתיד(‪" :‬וזהו 'בעצם היום הזה נמול'‪ ,‬פי׳‪:‬‬ ‫בעצמיות של היום הזה‪ ,‬ו'יום הזה' הוא היום שכולו ארוך‪ ,‬שכולו טוב כו'‪.‬‬ ‫והעצמיות של היום הזה‪ ,‬היינו‪ ,‬אותו הגילוי הגדול שיהי׳ לע״ל‪ ,‬גילוי בחי׳ 'רב‬ ‫טוב'‪ .‬וזהו 'שכולו טוב'‪ .‬וכשנתגלה לו בחי׳ העצם של 'היום הזה'‪ ,‬אז נמול אברהם‬ ‫כו'"‪.‬‬

‫ובד״ה 'בחדש השלישי כו׳ ביום הזה באו' כו׳ ]תו"א פ' יתרו סז‪ ,‬ג[‬

‫)מבאר איך ש'היום הזה' הוא בחינת יחודא עילאה‪ ,‬דרגת נבואת משה רבינו‬ ‫ע"ה ]אולי הכוונה לציין למ"ש כאן שאהרן היה בחי' זה[(‪" :‬ולכן‪ ,‬נק׳ 'ביום‬

‫הזה' סתם‪ ,‬כי 'יום'‪ ,‬היינו‪ ,‬אור וגילוי‪ ,‬כמ״ש 'ויקרא אלהים לאור יום'‪ ,‬והיינו‪,‬‬ ‫גילוי ואהבה שבבחי׳ בטול אליו ית׳ )שבחי׳ אהבה זו נק׳ 'היום הזה'‪ ,‬כי פי׳ 'זה'‪,‬‬ ‫הוא בחינת יחודא עילאה‪ ,‬שלכן‪ ,‬משה רבינו ע"ה נתנבא ב'זה'"‪.‬‬

‫ועיין זהר ח״ג עקב דף רע"א סוף ע"ב‪ ,‬גבי‪' :‬וקרא זה אל זה ואמר'‬ ‫כו׳‪ .‬ועיין מ"ש ע״פ 'קול דודי הנה זה בא מדלג' כו׳‪ .‬וכמ״ש "ואמר ביום‬ ‫ההוא הנה אלקינו זה כו׳‪ ,‬זה הוי׳" כו׳‪ .‬עיין מ״ש על זה הרמ״ז פרשת‬ ‫תולדות דף קל״ה‪ .‬ועיין במנחות דף נ״ג 'יבא זה' כו'‪.‬‬

‫לקבל הגילוי ממדריגה שלמעלה הימנו לגמרי ‪ ,‬היינו ‪ ,‬מבחינת‬ ‫'שמן משחת קודש '‪ ,‬לכן הביא קרבן ונתברר על ידי גי לוי עליון‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫אבל קרבן זה של אהרן שהביא כדי לקבל מבח ינה זו דשמן‬ ‫משחת קודש ‪ ,‬הוא לא כמו שאר הקרבנות ‪ ,‬שהם בבחינת מקבלים‬ ‫ומתבררים ‪ ,‬כי קרבן זה הוא בא ונמשך מבחינת אהרן ‪ ,‬שהוא‬ ‫בעצמו בחינת מברר ‪ ,‬ולכן נאמר על קרבנו הלשון ' זה קרבן‬ ‫אהרן '‪ ,‬שכן בדרך כלל מדרגת אהרו הוא בבחינת דכר ומשפיע‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬

‫לזכות‬ ‫הרה"ת מיכאל בן ריסא הכהן שיחי' כהנאוויץ‬ ‫להצלחה רבה עבורו וכל משפחתו בגו"ר‬ ‫ובטוב הנראה והנגלה‬

‫***‬

‫לזכות‬ ‫החתן התמים מתתיהו יהושע שיחי' פרידמאן‬ ‫והכלה מרת חנה רבקה שתחי' משיח‬ ‫לרגל נישואיהם בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫ו' ניסן ה'תשע"ב‬

‫לזכות‬ ‫התמים יוסף שיחי'‬ ‫לרגל הכנסו לעול המצות‬ ‫ש"פ צו‪ ,‬שבת הגדול‬ ‫ח' ניסן‪ ,‬ה'תשע"ב‬ ‫ולזכות ֶאחיו ואחותו שיחיו‬

‫*‬ ‫נדפס ע"י הוריהם‬ ‫הרה"ת אפרים שמואל וזוגתו מרת שיינא באשא שיחיו מינץ‬ ‫זקניהם מרת פעסל שתחי' מינץ‬ ‫הרה"ת ר' יצחק הלוי וזוגתו מרת חנה דבורה שיחיו גורביץ‬ ‫מרת דוואשא שתחי' ריבקין‬